אבוד תעיתי במורדות חיי
בגיאיות צללי דמיוני
בהעלם אור השמש הנכבית אט אט
ללא ירח ללא כוכב
בשמי פלדה שלי

וכשפגשתי אז ספריו
האירו לי המילים שביל אור מאינסוף לאינסוף
מפחיד
לא העזתי לדמיין כמותו
לא העזתי להאמין באלהים נצח ואינסוף
והנה הם בכל זאת קיימים, ותמיד היו
ולנצח... -

... העירו בי כיסופיי מחלומם העמוק מני קדם,
ואני בסה"כ שבלול שהציץ מתוך האדמה.

והוא ראה בי יסוד טוהר גנוז
שתמיד היה בי,
כשהתחלתי להאמין ומעט מאוד ידעתי
הוא נתן בידי פנס מאורו החי
האמיתי, ובו אהבני אהבת אמת;
בלחיצת יד ומבט ברכני בהצטרפי אחריו למסע
משגיח על צעדיי מרחוק, מעביר לי מסריו
באין-אומר

ואחרי שנים לא מעטות
כשישבתי לי בבית-קפה מחכה לרעייתי
הרגשתי אור נשפך משמי תכלת אל הארץ
ממלא את החלל מבעד לאויר הנקי, הלא נראה
ובתוכי החל אור נובע
ממלא אותי רינה זכה
נמהל עמי באור המרחבים
הכל מואר
צלול

וידעתי
שזה לא חלום, ולא האמיתי עצמו
אלא חסד אור מאורו לחזק רוחי
באהבתו האינסופית

יהי שירי הודיה
לעד אודה אלוהי
ולך מורי