ברטה כץ / דור מאבדי המצתים |
מגולגלת מאהבות
אני ברחוב, מקבצת להבות
מועכת אל תוך
קופסתי הרכה
את ראשה הכבוי
של העיר הדליקה.
כולנו הבאנו לכאן את גופינו
בעור הרכוס כמו נרתיק של גיטרה
נפשטנו ליד שתפרוט את סופנו
ואז יתמלא החלל בו היא שרה
אבל בהיכל ריקנות נשמתנו
במקום להבות נערמו מפרטים;
יודע הפילטר בקצה נשימתנו:
אנחנו דור מאבדי המצתים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|