כשאתה עצוב אני מתגעגעת אלייך.
כשאתה שמח, קליל,
מסתכל במראה ומרוצה,
יוצא עם חברים ושותה,
אני
מתגעגעת לעצמי.
למה שחשבתי שהייתי. למחנק הזה.
לבדידות.

לישון עם חלונות פתוחים
לפנות בוקר
זה פחד
זו חשיפה לעולם
שמשתיקה יצרים
והורגת את המוזה.
האור יעלה
אויר לא נכנס

אויר לא יוצא

כשאתה פה אני מכירה אותך.
אתה מושג בלכסיקון,
אתה סוג של
אהבה.
גם בשביל אחת כמוני,
שלא יודעת לפרש.
כשאתה שומר במגדל התצפית
שבור, גמור, מתלונן
הייתי מתחלפת איתך, עכשיו,
בשביל חצי מכמות האויר שיש לך

אפילו בשביל החצי שאין



(ספטמבר 03)