בָּרְחוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹד נוֹתַר
בְּעִיר אֵלֶיהָ אִישׁ כְּבָר לֹא יַגִּיעַ
שָׁעָה בְּטֶרֶם שְׁקִיעָה
אֲנִי הוֹלֵךְ שָׁקוּף וְאֲוְרִירִי
וְהֶגֶה לֹא מַשְׁמִיעַ
הוֹלֵךְ בֵּין הַבָּתִּים הָאֲחֵרִים
מְחַיֵּךְ אֶל אֲנָשִׁים שֶׁחוֹלְפִים
בְּתוֹךְ מָה שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת.
הַבָּתִּים שָׁם מַמְרִיאִים הַרְחֵק
מֵעֵבֶר לַפִּנָּה
תַּחַת שָׁמַיִם זָרִים וְקוֹדְרִים
אֲנִי עוֹבֵר שָׁם בַּגַּן וּבוֹ בִּיתָן
הַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת אֵיזֶה מ ָארְשׁ
כַּמָּה זוּגוֹת שְׁלוּבֵי יָדַיִם
שָׁם מְהַלְּכִים בֵּין הַשָּׁעוֹת.
וּלְיַד הַגַּן נִמְצָא הַבַּיִת
עַל גְּדַת הַנָּהָר
בַּרְוָזִים שָׁטִים שָׁם מֻפְלָאִים
כִּי מְדַבְּרִים הֵם פּוֹלָנִית
אֲבָל עַכְשָׁו הֵם רַק שׁוֹתְקִים בֵּין הַסִּירוֹת.
שָׁם בְּתוֹךְ דּוּגִית קְטַנָּה
אֲנִי רוֹאֶה אֶת אִמָּא כֹּה צְעִירָה
יוֹשֶׁבֶת וְצוֹחֶקֶת עִם עוֹד נַעֲרָה
וְהַשֶּׁמֶשׁ מִתְלַחֶשֶׁת עֲנֻגּוֹת
עִם כַּמָּה אַדְווֹת רוֹעֲדוֹת
פֶּתַע מַבָּטָהּ הַחַם קוֹפֵא
הִיא רוֹאָה אוֹתִי בָּאוֹר
יוֹדַעַת שֶׁאֶחֱזֹר
רוֹאָה בָּאוֹב אֶת מָה שֶׁיִּתְרַגֵּשׁ
עוֹד מְעַט כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע
הַכֹּל יֵעָלֵם: הַנָּהָר, הַדּוּגִית וְהַבַּיִת,
הַמָּסָךְ יַעֲלֶה וְיֵרֵד וְתִש-ְרֹר הַחֲשֵׁכָה
הָרֶגַע הַזֶּה הַתָּמִים הוּא סוֹף וְהַתְחָלָה
וְאִמָּא מְחַיֶּכֶת אֵלָי עֲצוּבָה,
וְיוֹדַעַת.
|