חליפת האמודאי כבדה לי,
המשקל לוחץ על כתפי
מפחיד לי ללא אור
מטה העומק השחור

התווך הכחול סביב מקיפני
למעמקים סודיים מושכני
הקור עטפני, את הדם בוורידי מקפיא
מפלצות עתיקות יומין חגות דרכי

נעלי החליפה מעופרת
מושכות אותי מטה, מטה
למוות שלי
צינור האוויר
מושך מעלה
קו החיים שלי

ואני שוקע
שוקע
למצולות יורד
והקרקעית אינה קרבה
והלחץ גדל
והפחד צובר
והקור את הלב עוצר

רק תנועה אחת קטנה
דרושה
של שחרור אבזם האהבה
של משקולות הרגש
של נעלי המחויבות
ואז תנועה מעלה לשם
לחופש המושלם
אמודאי בתוך אהבתך
רק תנועה אחת קטנה, דרושה
לכיוון האבזם,
שבתווך נגיעה
ואני...כבר לא "שם"


הנוסע השמיני...