אין לי מה לומר כמעט
ולכן תמיד אני שותק
אז הם שלחו אותי למישהו
שמכנה אותי "מקרה מרתק"
הם סיפרו לו שכבר שבועיים
שלא הוצאתי מילה מהפה
ולמרות שזה היה שקר מתועב
החלטתי לשתף פעולה עם הרופא
פציתי את פי ושאלתי
אם הוא חושב שיש לי עם מי לדבר
והוא נאלם ונדהם
הוא חשב שמדובר במשהו אחר
איזו טראומת ילדות שהדחקתי
איזה אסון שהשפיע על התנהגותי
חששתי לספר שחיי הם הטראומה
שהאסון הוא עצם הוויתי
בטח אז היה מקטלג אותי, כמו כולם
כעוד בן 16 עם דיכאוניות טיפשית
ומסרב לראות שאצלי זה אמיתי
שכל סיבה לזוועה שלי- ממשית
אז הבטחתי לו שמעכשיו אהיה בסדר
שמה שהיה כבר עבר, ולא השאיר סימנים
ויצאתי ממנו משאיר אותו מרוצה
לעשות הצגות למשפחה עוד כמה שנים |
