מאז שאני קטנה תמיד כולם ידעו שאני אהיה משהו:
אמא ידעה שאני אהיה אמנית
אבל אמנות פלסטית כבר מזמן לא בשבילי.
המורים שלי לריקוד תמיד אמרו שיש לי המון פוטנציאל להיות
כוכבת
ואז נפצעתי.
המורה לספרות אמרה לי שאני אהיה סופרת
אבל אני אפילו לא מצליחה לכתוב.
אח שלי אמר לי שאני חכמה מידי
ולכן אני אסבול בצבא.
סבא שלי אמר לי להיות יועצת פיננסית, כדי להשתמש במוח שלי
אבל למי יש כוח לשיעמום הזה.
ההרכבים שניגנתי בהם אמרו שאני זו שאביא אותם קדימה
ואני נותרתי מאחור.
אבא שלי אמר לי לחכות כמה שנים עד שאני אחליט, ככה שאני אשאר
איתו בבית, מוגנת
מי בכלל רוצה לחיות בתוך בועה?
ואני, אני בכלל סתם עוד מישהי שתהיה. |
