מגדה עתידות חורקת מכסא הנדנדה חריק חראק - "נו, מה המצב אצל
השכנים"?
תולה למעלה על הגג מתצפתת בחריצות עם משקפת, הלאפטוב ליד, שתי
רגליה גרביים לבנות טבעי, מונחות ברכות על העכבר החביב עליה,
שפמה רוטט. רוח שתנתה היא חושבת לעצמה. סתיו. מניחה את המשקפת
בצד ובקול רם מגרגרת -
"מריון וקימפרוס שוב רבים"
"שוב רבים?" מתלהבת מגדה בעיניים נוצצות, בכף היד עושה מאורה
על אוזן שמאל שתיטיב לשמוע, באוזן שני ממילא חירשת. "רשמי!
רשמי הכל, תולה!!! כל מה את רואה ושומעת!"
תולה חנתולה יפה, שלושה צבעים ופקחית, מלקליקה בחריצות עד כמה
שכפה הוורודה משגת:
"מריון תולה כביסה בחצר. לובשת את גופיה פרחונית ומכנסון קצר,
רואים השתזפה יפה באילת, עור שלה נוצץ זהב כמו בטן של דג
מטוגן, תינוקת שלה מייללת בבית פנימה. רק לא יבוא כלב יאכל
אותה הםם! ילד הגדול קצת דיביל, משקה בצינור את אדניות נענע
ופיטרוז. והנה עוד פם, מתוך סלון מתרמרם לשאגה קולו של קימפרוס
הבעל. - - "
תולה מתלבטת שניה בנוגע להתנסחות - מה בעצם מדוייק יותר לתיאור
הקול שעושה קימפרוס הבעל, שאגה, יללה, נהמה או גרגור? - תולה
דייקנית. היא בוהה בזבוב הולך משמאל לימין על מקשי הלאפטוב,
ובפתאומיות  ףךלףללףצלףלףל חובטת בו למוות! כן! מרוצה מעצמה
שהכל יש לה עוד, ממשיכה: "מתוך הסלון מתמרמרת ועולה יללת הצופר
של קימפרוס:
"מריון! מריון! לעזאזל! שוב נשפך עלי קפה! איזה מין ספל נתת
לי, מריון?!!
ילד מסובב את ראש, משקה בטעות את כביסה, קצת דיביל, אמרתי
קודם.
מריון מתחרפנת,  עונה בצעקה - "יש לך בעיות, קימפרוס? תלך אמא
שלך! הספל בסדר גמור! יותר טוב תראה מה בוכה התינוקת!" ממשיכה
להוריד כביסה, מושיטה יד, מרגישה אה... רטובה כביסה? איך זה?
מסתכלת על ילד מבט חודר, ילד כמו אבא שלו, לא יודע, לא שמוע..
מתרוצה מה.. תחמק עיניים...
קימפרוס נוהם בעלבון מתוך סלון  - "מריוןןןןןן!!!!! עכשיו הלכה
החולצה שלבשתי, התמלאה בכתמים של קפה. כמה פעמים לימדתי אותך:
לא תגישי לי בלי מפית נייר מלמטה, שמעת אותי, מריון? אל תעשי
עצמך חירשת! זה התחתית שממנה נזל הקפה... לעזאזל... כמו דבר אל
קיר האישה הזאת.."
והנה קם קימפרוס ניגש לתינוקת ומנענע את העריסה, ממשיך לזמזם
זומ זומ זומ...
מריון מסדירה את נשימה שלה, סופרת בשקט אחת, שתים, שלוש...לא
להתעצבן... ארבע, חמש, שש...
בשבע מצטולל שוב הקימפרוס: "מריוןןןןןןן!!!! רק שתדעי, שבשביל
לגימת קפה קטנה, קילקלת לי את חולצה חדשה שלבשתי לכבוד שבת!
אולי אלך לבתכנסת חצי גוף ערום כמו ברונסלי?  די! אני כבר לא
רוצה לשתות קפה בכלל, עד שתלמדי איך להגיש קפה שלא נוזל על
חולצה לבעל שלך! עד אז אולי אני אשתה רק בביליארד. שמה לא
הורסים לי את כל חולצות חגיגיות!!... מסובב מכשיר נגן - נכון
תינוקת נשמה שלי מתוקה, את לא תהרסי חולצות גבר שלך, אה?
עיניים של אבא, למה בוכה כל הזמן, נודניקית, למה לא חייכת?.."

"בקבר לא יהרסו לך חולצות!" צועקת המריון, חונשת שניה
ומוסיפה:"מי יחשוב אותך ברונסלי, קימפרוס? יותר נכון אולי
יחשבו בטן שלך ככה תנפחה בגלל קיבלת בעיטה מסוס!"
מריון מורידה מהחבל גרב, משנה דיעה, מכווצצת אותה לכדור או!
הנה נחניאל מתוק על חוט חנשל! איזה יופי! הם הקדימו השנה?
דווקא נראה שמנמן יחסית, שווה ביס גרררררר ומטיחה כדורגרב
בכיוון של סלון..."
קלאק קלאק קלאק.

תולה על הגג, עושה סנד למגדה שם למטה.

מגדה שמה על העין זכוכית מגדלת שסחבה בשקט ממתקן שעונים
בולגרי, מתרכזת בפונטים הקטנים קטנים, ולבסוף חושפת את שן הזהב
שלה מגחכת, מרוצה. חוץ מנחניאל אין הרבה הסחות דעת הפעם.
כשמגדה מרוצה, היא שולחת לתולה בסל עם חבל, שוגי קטנים ויבשים
דמויי דגים קטנים, מסריחים למרחוק נפלא.
"תמשכי את הסל, תולה!!!" חורקת מגדה באושר, "חנתולה טובה את.
כל כותבת. יש לך עוד שעה ועשרים דקות למשמרת." מגדה פורשת
למטבח, בוחשת נזיד על פתיליה, מקטינה אש, טועמת בכף. לא רע.
תולה מושכת את הסל, מרחרחת בעדינות, שולחת כף מהססת קדימה,
ומפזרת אותם בתנועה זריזה מחוץ לסל. מתרכזת בקצוות. טעים.

סדר היום של תולה מאוד עמוס.
בבקרים עליה לתצפת במשקפת מהגג את הנעשה אצל השכנים. מגדה
מעמידה לרשותה את המחשב הנייד הכסוף החדש שקיבלה למתנה, ותולה
מתמללת כל מה שהיא רואה ושומעת.
מגדה מכשפה זקנה, חכמה וחטטנית, מסתייגת מפלאי הטכנולוגיה, ועל
תולה היה ללמוד לתקן תקלות פשוטות, וחשוב יותר - לדעת במה
להתרכז כדי להשביע את רצונה.
תולה רוצה ללמוד.
אולי יום אחד תהיה מגדת בעצמה.

בצהריים מגדה הולכת לישון, ולתולה יש קצת זמן חופשי למתוח את
אבריה בשמש, לענטז בין הגגות, להתחכך עם החתול הג'ינג'י על
השטיחים שהפרסי מגלגל בסימטה, להסתובב בשוק הפשפשים, לתפוס
גוזלים רכים שנשמטו מהקן.

וגם ללמוד ולשנן:
"ג- גבעה - מכשולים וכשלונות. ג' גבר - אם קרוב לידית הספל, בא
בהפתעה. אם הכתם שלו ברור - גבר כהה שיער. אם הדמות קלושה -
גבר בהיר שיער. אם הזרוע מתוחה.........". תולה מכווצת את
אישוניה לקווים. חריוני כלבים. לא זוכרת. "אם הזרוע
מתוחה...... יבוא עם צחנה???" היא מציצה ברשימה. "לא. יבוא עם
מתנה!" הלאה, האות ד'. "ד'- דבורה - הצלחה כספית וחברתית. ד' -
דג - בריאות, אושר ועושר!!!!"
תולה מהנהנת את הסכמתה בחן. גררראוווו....הרבה הגיון בזה.
"ד', כתם כמו דוב - נסיעה ארוכה". מה זה דוב? תולה שרועה על
צידה בשמש, קצה זנבה מצליף בעתצלתיים, דוב, דוב דוב... מה זה
דוב? כמו כלב אבל גדול? סששההה... מסמנת לעצמה בצד לשאול את
מגדה מה זה דוב. הלאה.
"ד'- דרקון - צרה בלתי צפויה... היא מסמנת גם את זה ולוקחת
הפסקה. מספיק לה שינון להיום.

אחר הצהריים באים אנשים מכל הארץ לבקש בקשות ולשאול שאלות.
מגדה פותחת להם בקפה, ותולה כותבת הכל על פתקאות קטנות כדי לא
להפריע עם רעש הקלקלקה,
הנה כתם כהה. שני קוים יוצאים. ימין ושמאל, נפגשים למעלה. תולה
מגרדת שפם. למה על כתם זה, אמרה מגדה לבחורה בכתה קודם יחזור
ההוב? לא ברור. תולה רושמת. חושבת אולי לא דייקה המגדה. אבל
רושמת בכל זאת בפרטכל שיהיה.

אחר כך מורידה את הספלים הריקים ובודקת בכתמים שנשארו, מנסה
להבין פעם אחר פעם, את הקשר בין הציורים הקטנים במשקע השחור
המסריח לבין המילות של המגדה.

בלילה מאוחר, אוספת את כל כל כל פתקאות הערב.
מגדה נוחרת. שן זהב נוצצת. תולה מביטה בה בסקרנות. מאוד
מתעניינת בנוצצים. רוצה לראות אם תלכוד השן את קרן ירח. אבל
לא! מגדה סוגרת הפה מתהפכת. תולה מאוכזבת.
מחליטה לעשות סיבוב גגות קטן בטרם יסגר היום.
והנה החנתול השחור הגדול של הלילה. רב עם הג'ינג'י תמיד. תולה
עוצרת. חנתול סומר. תולה רושפת. נועצים מבט מהופנטים.
גרררררררראוווו!!  שכנים צועקים קישטה. דופקים עם כף מרק על
מחבת. מתנתקים. מתנקים.
ירח מחייך בפרופיל.
תולה חוזרת ברכות קצות אצבעות. זנב למעלה. שפמצוחצח.
חרוצה מאוד. אמביציה חזקה.
פותחת לאפטוב.
מקליקלה בשקט בשקט. מסתלסלת עם מילות, מדייקת. מזל מאד על
ראיית לילה, המגדה לא מאמינה במנורות.
מצמצמת אישון לקו.
מקווה יומאחד להיות מפורסמתמ.
יגלו אותה מערכת הוצאת ספרים מכובדת.
תופיע עינתון לאישה.
רהיון חופשני.
צילומים מגזינים.
תקוות גדולות.
תולה מלקליקה בשקט. רק עכבר לכוד תחת כריות רגליים רכות. כמו
טום וג'קי. וגלגלת.
אחישו היא תולה חנתולה,
אבל יום אחד תפרוש כנפיים.