והאור זורח והרוח שורקת,
והר זקוף וגאה מעיף מבט בשני המאוהבים,
וים שקט מבקש את חלקו,
בפרשת האהבים זו- אך עכשיו נולדה..

וילד חובט בחולות על החוף,
בכל הכוח במלוא הרצינות,
ולפתע משלים איתם ומלטף אותם,
גם עושה מהם את ארמון חלומותיו,
וכאילו ביקש לפצותם..

גם ציפור קטנה עפה לה בטיפשות..
מתנדנדת לה בחינניות,
קוראת תיגר על כל המאוהבים:
אני לבד יודעת אהבה..

איש רוכב וסוסו,
איש ואישה הסתודדו,
גם אישה הרה יחפה על החוף,
ומרחוק צל צילה של מכונית דוהרת,
מי יודע אולי אלינו, אל החוף.

אמרתי אלינו?
כן כן אדון אמרת,
אנחנו, הים הציפור והחולות,
הילד החוף והאור,
גם הרוח והארמון והחלומות...

כן כן אדון אמרת,
אמרת אלינו,
הנה הנה המכונית הגיעה,
הגיעה אלינו ובתוכה בשורה,
עוד ילד ואיש ואישה הצטרפו,
אלינו אל החגיגה..