שמעון בן מוחה / בדמיון |
כשנשארים לבד , ואין יותר יחד.
כי בדממה שורר השקט ,
להיות כלוא ושכבר אין לאן ללכת.
הדימיון , מלא בחום , פורץ קדימה ללא גבולות.
הגוף נינוח , הראש צלול , ואתה שוקע במחשבות.
רואה תמונה , שאת נשכבת ובעינייך שקיעה בלב ים.
מלטף את זוג ידייך , ואז הכל ניהיה מושלם.
אך תמונתי עדיין בדימיון , ומתפלל אני שתיהיה כבר
לזיכרון...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|