עוד שתי מדרגות, עוד מדרגה, הנה הדלת המיועדת, דפיקה קלה, לא
לחכות לכן ולפתוח את הדלת   והנה זה מתחיל...
"אווו שלום, מה קורה?"
משפט כה קצר בקולה המתלהב של סבתי נמשך כמו נצח.
"מצויין סבתא ומה שלומך?
"הכל טוב, כמה שאת גבההת."
אני מסתירה את פניי אך יודעת שהנה זה מגיע, אני יכולה אף לספור
את השניות עד שהמילים שאני כל כך לא רוצה לשמוע ייצאו מפיה.
"מה זה הקולב מברזל הזה שתלית לעצמך בשפה שבאמצע הפנים?!"
כמה מוזר, משפט כה מורכב זה הפעם נאמר בצורה כה תוקפנית
וקצרה.
"סבתא, זה עגיל, קישוט."
"ומתי זה יורד? את לא תפגעי ברגשותיה של סבתא, נכון?"
לשאלה הזאת באמת יש תשובה?
הרהרתי עמוק במחסן התשובות, לא, אין.
"זה לא יורד!"
אומרת נחרצות, מופתעת קלות מן התגובה של עצמי.
המבט החודר שתקף אותי לאחר משפט זה יחקק כצלקת בזיכרוני לעד.
"זה לא יפה, זה מכוער"
"אבל בעיניי זה יפה."
איזה אבסורד, הרי גם ככה אנו בקושי מתראות וגם כשכן היא בקושי
רואה אז מה אכפת לה?!
עיניי הבריקו פתאום לנוכח רעיון השכנוע החדש שעלה לי בראש זה
עתה - "חוץ מזה, זה עלה לי 150 שקל ואת הרי יודעת מה זה 150
שקל, בתקופתך זה היה נחשב למיליונים."
מסיימת משפט כשבחציי מרוצה ובחציי מפוחדת, כאשר אני יודעת שכעת
אני נטולה בידיי הגורל ואת אשר עליי עשיתי, ההימור נכון? אני
תוהה.
סבתי לפתע טומנת יד לכיס ושולפת 150 שקלים,
"בתקופתי אז, כן... אבל היום? קחי קני לך משהו נחמד"
ועכשיו השאלה הנשאלת למצב זה: האם ה-150 שקלים ניתנו לי במקרה
לחלוטין ובתמימות סבתית שגדלתי עליה או שמא אין צירופי מקרים
בעולם?
זוהי דלת שתינעל מאחורי ברגע שאקחם?
נגמרו לי הזלוטים האחרונים להימור.
"לא! סבתא, אני כבר לא ילדה, אני לא מוכנה..."
ועוד לא הספקתי לסיים את המשפט
וסבתי זו אשר הרעיפה עליי מאיות כשהייתי קטנה למען מטרות נוחות
בשמחה ובאושר וזה היה נראה לי הכי תמים בעולם, מוציאה כעת
בטבעיות שאין עליה 100 שקלים נוספים ומוסיפה לערימה שעל השולחן
כאילו זה משחק רולטה והיא לפחות ג'יימס בונד העומד מולי בחליפה
תואמת וזורק משפט בנונשלנטיות מעצבנת: "take it or live it".

אני מביטה בשוחד שעל השולחן, אני מביטה בה וחוזר חלילה
ומחכה שהכדור ייפול על ההימור הנכון, ושהשולחן יהפוך למספרים
וצבעים.
"בבקשה 24 שחור..."
מנסה במוחי לסטות מן הנושא. אבל די!

"טוב אז אני יורדת לקנות שוקו,
את צריכה משהו סבתא?"

גיחוך קל עלה בשפתיי כשהגב כבר פונה אליה והכדור כבר עצר על 33
אדום.
עקרונות? מול סבתא? על מי אני עובדת?! זה אף פעם לא יילך.