כוסית.
טוב... אז אני יודעת שכולם פעם התאהבו בחבר של החברה/בחברה של
החבר... קורה!
ואני חושבת לעצמי... שהאמת, גם לי זה קרה.
ואני אולי לא טהורה כמו שזה הולך להצטייר, כי חטאתי לא פעם,
אבל בדרך כלל אני מצליחה להמנע מאי נעימויות שכאלו.
אולי זה בגלל שאני חברה טובה?
אולי זה בגלל שאין לי כוח לבלאגנים...?
אולי?

כשהייתי עם ערן, הבחור נהג תמידית להודיע לי שיש בחורות שהרבה
יותר מושכות ממני.
וכן... אני יודעת שרוב הבחורות שהיו נתקלות במצב הזה, היו
גומרות עניין במיידי.
אבל אני... אהבתי אותו. אפשר להגיד ששנאתי אותו כל כך כבר מרוב
שאהבתי אותו.
הייתי אובססיבית.
לא יכולתי להפסיק את זה (למרות שאחרי כמה זמן, כמובן - זה היה
הקש ששבר את גב הגמל).

יש לי חברה... היא נראת טוב, אני יודעת!
היא יודעת.
ערן יודע.

ערן ואני כבר לא ביחד חצי שנה, ועדיין בקשר מתמרח.

הוא מנסה להראות לי שהוא יכול - היא לא נמנעת יותר מדי.
הוא רוצה לזיין אותה, ובאמת אין לי מושג מה היא חושבת שהוא
רוצה ממנה חוץ מזה.
הוא לא יזיין אותה - הוא פחדן.
היא לא תעשה שום דבר כי אח"כ היא בוכה, כי היא מרגישה לא טוב
עם עצמה.

אני נפגעת - אין לי מושג למה... הוא כל כך לא שווה את זה.
ילד קטן, שלא נעים לי להגיד, צריך שיקרה לו משהו ממש טראומטי
בשביל להתבגר.
אין לי כוח יותר להתמודד. אני לא רוצה להתמודד.

אני רוצה אהבה חדשה ואני רוצה שערן יבין את זה כבר, כי אין
יותר דרכים לנסות להעביר לו את המסר.

אני משתדלת לא לבכות בגלל זה... למרות שהכעס ניגר בתוכי...
ואין שום דרך להסביר את העובדה הזאת, חוץ מזה שאני בודדה.
בודדה כבר 4 חודשים ארוכים, אחרי שמי שהיה יכול להיות אהבה
ענקית, נטש אותי מצונפת בפינה של החדר שלי.

אז אני מסכמת את זה בצורה כזאת:
יש אנשים שמתעסקים בקטנות. לי לא אכפת - אני מאמינה רק באהבה.
רק.
כי זה מה שאני באמת רוצה.
וכשזה יבוא, יראו עליי שאני מאושרת.
אף אחד לא יצליח לפגוע בי.
בעיקר לא זה שאני אהיה מאוהבת בו.
הוא לא ייתן לדמעות שלי לזלוג, הוא לא ייתן לי להגיע למצב בו
אני עצובה.
ושום "חברה" שלי שבעולם לא תהיה זאת שתעצור את פעימות לבי
האוהב.
בעיקר לא "כוסית", שיודעת את זה, ושכולם יודעים שזה רק מה
שהיא. כוסית.