מוות דמום.
פיות נטולי זעקה פעורים
ומלאך המוות מניף מגל עייף
על שדות חיטה מתים. אין
קוצרים יותר, רק תבן ומספוא לפרשים.
תרועת הקרב פסקה מלהדהד
ואין אוזן שתבחין בהיעדרה.
רק אותה דמות שחוחה רכונה, והקציר רב
ערימות נאות מקוששות. אלומות
שהמגל הפיל והיד הגרומה אלמה.
עוד מעט והרקיע יקרע לשמש שייצא ויאיר
את שדה המלחמה.

וראה, כבר כהה המגל; תשושה הדמות לבושת השחורים
האוחזת.
עמל רב היה. עמל רב.
עוד יום
עוד
קרב.
במחול נצח
אחד רודף שני. והמוות במלאכתו
עורם ועורם
         עוד מעט גם אני