איזה מוזר זה?
אתה יושב וחושב על משהו, ואז מסתכל מסביב, ותוהה לעצמך מה אתה
עושה פה, איך הגעת לכאן?
מחייך לעצמך חיוך ציני קטן, שואל האם יש מטרה אחרת בחייך חוץ
מאשר לסבול מאוד או לגרום לאנשים אחרים לסבול מאוד? אולי אפילו
תזכה לחוות משניהם ביום מן הימים!
איזה מוזר זה?
אתה מתנתק מהמחשבות וחוזר למציאות העגומה, לכלום או להרבה
שמסביבך. לרעש או לשקט, ואולי גם לשילוב של שניהם ביחד. אין לך
יותר מדי כוח, והרצון ששולט בך הוא להכנס לחדר ולא לצאת משם,
ככה זה כשאתה מאבד את זה. את מה? אין שמץ, פשוט אתה יודע שהיה
לך את זה פעם ועכשיו זה כבר לא שם. אחרי כמה דקות, לפעמים
שעות, אתה יוצא מזה, קם וממשיך עסקים כרגיל, כאילו כלום לא
קרה, כל המצבי רוח שהיו לך עברו, העולם ממשיך להסתובב, הרי,
הוא מעולם לא הפסיק. יום יפה היום, יש שמש נעימה בחוץ ולא יותר
מדי חם, בא לך לעשות משהו עם עצמך, משהו שאתה לא עושה בדרך
כלל. אולי אפילו אף פעם לא עשית והנה, היום זה היום. או שלא...
יהיו עוד מספיק ימים יפים, ואתה? אתה ממשיך לשרוץ במעגל החוזר
על עצמו שנקרא שגרה.
שגרה זה רע?
יש אנשים שחיים יופי בשגרה שלהם, באותם הרגלים שחוזרים על עצמם
שוב ושוב ושוב, כמו דיסק שרוט וישן, וטוב להם עם זה, הם לא
מכירים משהו אחר. אתה יוצא במחשבה מתמרדת, מרגיש כאילו אתה
הולך לכיוון אחד בעוד כולם הולכים לכיוון האחר. איזה יופי, אתה
שונה. שונה אבל לבד.
אתה חלק מהעדר?
האנשים שבעדר לא תמיד מודעים לכך שהם שם, אלה שלא בטח תוהים
לעצמם למה הם לא. תמיד שואלים, למה האחרונים נמצאים בסוף?
והתשובה לכך היא מפני שהראשונים בהתחלה.
אותו הרעיון תופס גם במקרה הזה, מי שלא חלק מהעדר לא נמצא שם
כי יש אנשים בעדר. צריך למלא גם את התחום הזה וכל אחד עומד
במקום המתאים לו. המחשבות ממשיכות לרוץ, לא יודע מה להרגיש, אם
אתה בכלל מרגיש משהו. נע בין רצון לעצור, לשבת, ובין חיפוש
הכוח להמשיך הלאה.

מה יהיה? אף אחד לא יודע, אבל אחר כך אתה תגיע למסקנה שלא משנה
מה יקרה, בסופו של דבר יהיה טוב. בין אם תרצה או לא, המצב הוא
שאתה פה, אז תנצל את זה איך שבא לך, תחיה כל יום כמו בן אדם
אחר, ותפעל לפי האינסטינקטים והאימפולסים, או שתקום כל בוקר
לאותו הדבר, למרות הכל שגרה זה לא בהכרח רע. תהיה חלק מהעדר,
תהיה עדר של בן אדם אחד, אבל תחיה. אומרים שהחיים הם מתנה,
תגלה מה הם יכולים לתת לך, או לפחות תנסה.