והנה ממקום ריק
כשנדמה רוח הפיתוי
ומשב חמתה קורא:
"עולם יעמוד עד!"
בישרה, ביקשה, דרשה "ינודה!!"
"אויב כוזב ממתק הוא -
כאבו מפלח וחד
יודעת אני פיתוליו
ערפו ראש ספקן
אשא באשמת השלכותיו
הטילו אות קלון
למדבר בגנות וחוטא בחשד"

ואני לא ארחק מדרכך
אשא בלב קדמון
ואני אסור לנתיבך?
לב מוזר פועם אי שם
במה אזכה כי אתוודה?
ופי נתמלא מילות תוגה ושמחה גם
"חטאתי במחשבת שוטים -
ולא אדע הגיון בדברייך"
מטוהר אמונתי אלייך, אכרע:
"תני ויידלקו אורות עינייך
דברי אליי כדרך אוהבים!"