פעם אהבתי אותו.
אהבתי את העיניים הירוקות המביעות שלו, אהבתי את החיוך המאיר
שלו, אהבתי את הידיים הגסות והפצועות שלו, את הלחיים המסוקסות
שלו ואת הגוף הרזה והשחום שלו. אהבתי את התנועות הילדיות שלו
ואת הגבריות שבו, אהבתי את הבטן הרכה שלו, שאפשר היה להטביע בה
נשיקות ונשיכות קטנות. אהבתי את ההליכה שלו, אהבתי כשהוא בא
לעברי, אהבתי אותו כשהסתכלתי עליו מרחוק וכשהסתכלתי עליו
מקרוב. אהבתי את התחושה של האנרגיות שלו כשהיו מרחפות סביבי,
אהבתי את הדרך שבה הוא בלע אותי במבטיו, ערג אלי ורצה אותי,
אהבתי את הרוך שבו הוא חיבק אותי ואת העדינות שבה נישק אותי.
אהבתי את המגע הכמה שלו, המשתוקק. אהבתי את הריח שלו, שהיה
נשאר על שפתיי ומטריף את חושיי במשך שעות, אהבתי לחלום עליו
ואהבתי לשאוף אותו אל ריאותיי. אהבתי אותו כשחדר לתוכי ואהבתי
אותו כשהזיעה שלנו התערבבה ועשתה אהבה בעצמה.
אבל אני כבר לא אוהבת אותו.
כי העיניים הירוקות הגדולות שלו מנצנצות כנמר המשחר לטרף, כי
הידיים הגסות שלו אינן מלטפות יותר, והחיוך שלו פוצע. כי
החיבוקים שלו אינם חמים והמגע שלו איננו עוטף, כי נשיקותיו
הפכו זולות והאהבה נעדרת מהן, כי האנרגיות שלו אינן מרקדות
סביבי אלא מחשקות, כי מבטיו אינם מאירים. כי כשאנחנו מתייחדים
לא שומעים יותר מוסיקה, כי כשהוא בתוכי נשמתו אינה שם והלהבה
שבי אינה נדלקת, כי הזיעה שלנו נספגת בסדינים ואת מה שנשאר
ממנה שוטפת המקלחת.
אני לא אוהבת אותו כי הוא לא אוהב אותי, הוא אוהב את הגוף שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.