אני לא יודע וגם לא אכפת לי
אם אהבת אותי או לא
הפכת אותי לאפאטי או אולי לפלגמט
אבל זה לא משנה כי כבר הייתי כזה
אני בודד וליבי חסום
את באת אחרי אחת ועוד אחת
ועוד הרבה בעצם
ואני נאבק בזכרונות
אוהב את הכאב
אך כבר לא אוהב כלום בעצם
אני גם לא זוכר אם אי פעם אהבתי
ואני לא יודע מה זאת אהבה
כמו בשירים שאני כותב?
כמו בשירים של אנשים אחרים?
שהתבגרו ועזבו את ביתם
וחיים עד היום בתסכול
אני מתרץ זאת בשעמום
וכותב שירים.
לפעמים מתעורר בי דחף מבפנים
למרוד באנשים שמסביבי
אך האגו שלי אומר לי שגורלי הוא טוב
גם אם איני מבין זאת.
איני יודע מה הדרך, אני עיוור.
אולם אמשיך לצעוד ולהאמין
שלמטרתי אגיע, גם אם הנוף
כבר משעמם. |
