הכל היה אז מסובך ולא ידוע
אבל איכשהו האוויר היה יותר נקי
מילא את הריאות, ניקה את הדם
הכל היה אז פתוח
סיפור שעדיין לא סופר
ניצנים של פוטנציאל
שגם הרוח לא ידע כיצד והאם יגשים את עצמו
איכשהו הגעתי לכאן
שנים של מסע לא מודע
לכאורה של בחירות
חוסר דיוק משווע
רגע ועוד רגע ועוד אחד
סוף שקרוב יותר מאתמול
סיפור של דלתות מסתובבות
עוד רגע של בחירה
לכאורה
לילה של פחד מוות
צמרמורת משתקת את הגוף
אם לא הייתי כל כך טיפשה
הייתי קוראת לזה רגע של מציאות
אם לא הייתי עיוורת
הייתי מתחילה לרוץ
ואני, כמו שאני
מה שאני
אולי
אם לא הייתי כל כך מפחדת
הייתי זוכרת
למה ואיך
וסוף סוף
חוזרת לעוף
|
