אלה היו ימים חשוכים ימים של זעם,העם היה זקוק לגיבורים
וגיבורים אכן הגיעו.
לא כך תאר אותו ג'פטו אבל פינוקיו היה למציל האנושות.
עם תחתונים על המכנסים ושמיכה קשורה לצוואר ביקש פינוקיו מאביו
הכמו-ביולוגי שיחרוט לו על החזה "ספה" "סופר פינוקיו הגיבור".
ג'פטו הזקן זרק את שיניו התותבות על הרצפה בזעם וסרב.
נשורת רטובה יצאה מעינו השמאלית של פינוקיו.
"אבא בבקשה אני לא יכול להיות סופר גיבור בלי כינוי".
גפטו המסכן הצטער על כך שלא זרק אותו לאח לפני שהיה מוכן אבל
הוא הסכים לממזר הקטן רק שיפסיק לבכות לו על השטיח הפרסי.
פינוקיו הגיבור צרח כמו בלה לפני חג ההודיה (לקח שעות להרגיע
את הציפור ברת הדציבלים).
כעבור איזמל פטיש ו37 דקות סיים גפטו את מלאכתו ופינוקיו מוכן
היה לצאת לדרך.
חבל חשב לעצמו אם שמשון ויובב לא היו בכלא עכשיו היו לי עכשיו
אויבים להלחם בהם. אך דבר לא הרתיע את פינוקיו "אני מוכרח
למצוא אויבים" חשב ויצא מהבית.
פינוקיו ניסה לישר את ידו ששעון השמש יהיה מדויק "בלה מסיימת
שיעור נהיגה עוד שעתיים... הגמדה המכוערת הזאת  בחיים לא תעבור
טסט".
פינוקיו הגיע לרחוב הוא היה רגיל שמסתכלים עליו בגלל שהיה מעץ
אבל הפעם המבטים היו יותר תמוהים ויותר מזלזלים.
פינוקיו לא התייחס בכלל לפרצופים הנבוכים בשמו.
הוא חיפש סופר רשע שיוכל לעצור.
הנה מרחוק רואים שזה סופר רשע אין בכלל מצב שלא.
פינוקיו רץ מהר והושיט ידו אל הרשע.
"לא תעבוד עלי עם התחפושת הזאת איך אתה מעז וכו' וכו'".
הזקנה לא הבינה מה רוצה ממנה הבובה המטורללת הזאת וסטרה
לפינוקיו סטירה שלמרות שהיה מעץ פרצופו האדים.
לא את לא תתחמקי ממני מפלצת רעה שכמוך...