"אני רוצה שתעוף מפה" סיננתי בקול קשה, החלטי, "אני רוצה שתקום
מהספה המזויינת ותעוף מפה".
עמדתי שם, סיגריה ביד אחת, והיד השניה מתעופפת לה בלי שליטה,
לגופי חצאית שחורה, קצרה קצרה, וגופיה קטנה ושקופה, מגלה יותר
ממסתירה. החדר היה אפוף אוירת סקס ממשמש ובא, ופתאום הכול בי
נשבר, הכול, הכול התפרץ מהפנים החוצה, דורס את כל הפנטזיות
והרצון הטוב, נשפך לי מהגרון בנשיפות ארוכות, והסתכלתי עליו,
ספק יושב ספק שוכב ורציתי להרביץ לו, חזק.
"אני לא הולך לשום מקום", הוא אמר מסתכל עליי. ושוב בפעם
המיליון וארבע הרגשתי איך הוא עושה הכול כמו שצריך, מסיט את
פניו למקום הנכון, מרים את העפעפיים, ממקד את האישון שמתרחב
כדי לקלוט כמה שיותר אור - ומסתכל אבל לא רואה שום דבר, הוא לא
רואה שום דבר (או אולי לא רוצה לראות).
נעמדתי בפוזיציית קרב, הראש כל כך עמוס במחשבות ועם זאת ריק,
ואקום, טבולה ראסה.
עצמתי את העיניים לשבריר שניה שנמשך נצח. מה אני הולכת לעשות
עם האיש הזה? נעמדה השאלה על שלט ניאון זרחני ומרצד בתוך הראש
שלי, כל אות בצבע אחר, כדי שאני לא אוכל לפספס שום ניואנס.
פקחתי את העיניים ושם בתוך הסלון שלי כל כך שנאתי אותו, כל כך
שנאתי אותו על מה שהוא נותן לי להרגיש.
מה לא בסדר אצלך? צייצו אלפי קולות קטנים ומרושעים בתוך
האוזניים שלי, והתמונה שלו, מנשק באינטימיות אישה אחרת בבר
אפלולי עלתה וסטרה לי אחת מצלצלת על הלחי השמאלית. אני לא
מספיק טובה בשבילו, משהו בי פשוט לא מספיק - המילים עלו מתוך
הבטן מושכים אחריהם במריצה קטנה קילו של בחילה איומה, ויכולתי
כבר להרגיש את העצב שנראה כאינסופי, מחלחל לו עמוק לתוך יום
המחר בו אני אקום בבוקר מכווצת מכאב וכל מה שאני ארצה זה
להעלם, פשוט להתנדף.
"למה את נותנת לי להרגיש רע?" קולו הפתיע אותי, חודר בכוח לתוך
החומות שעטפו אותי, בונות את עצמן, ופתאום כל כך אהבתי אותו
שוב, יושב שם מולי, מנסה בדרכו שלו לפרק את החומות שבנו עצמן
סביבו.
כמו על אוטומט צעדתי לעברו, מגלה שמדובר בשלושה צעדים בלבד ולא
בצליחת נהר גועש שעד לפני רגע זרם שם בעוז, באמצע הסלון שלי.
פתחתי לו את החגורה, "את צריכה לתת לי להרגיש טוב, למה את
נותנת לי להרגיש רע?", הוא מלמל והלב שלי נצבט, אבל הייתי כבר
כל כך קרובה אליו שהכאב נשאר רק לרגע ומיד נזל והכתים את הספה
הכתומה והמרופטת, וכל מה שרציתי זה לגעת ולטעום ולנשוך ולהכיל
את כל הטירוף הכואב הזה שלי ושלו.
ואז המחשבות השתתקו באחת, ועם ראש חלול הרגשתי את שפתיו על
שלי, נושם לתוכי ושוב הייתי שלו, מרוכזת כולי בתנועות שלו,
במילים שלו, מעורפלת, הכול נמחק מסביב והלב מתרוקן מרגשות
והעולם מתרוקן מאנשים ויש רק מציאות אחת ויחידה - הגבר הזה
עכשיו בתוכי.
ידיו עלו למעלה ונסגרו על הצוואר שלי, חזק, עוטף, מכאיב, ובתוך
המלחמה הקטנה על חמצן לנשימה הרגשתי אותו נכנס בי בכוח, ממוסס
כל התנגדות.
לרגע רציתי שהכול ייגמר שם, רציתי למות, שם בין ידיו הגדולות,
נעוץ בי, לא רציתי לראות אותו יותר, לשמוע אותו יותר, לא רציתי
להרגיש אותו יותר, לא רציתי להלחם יותר, רק להרגע ולנשום נשימה
אחרונה בתוך האורגזמה הכי מופלאה שחוויתי מעולם.