אז עכשיו אני מודה, החיים לא קלים בלעדייך
וזה נורא קשה לישון לבד במיטה
ושוב אני תוהה אם היו לי פעם רגשות כלפייך
או שכמו הכל גם זו הייתה אשליה
והראש לא מרפה, הוא לא נח גם לרגע
ומתהפך שעות ולא מצליח להרדם
וברגעים של בדידות אני כבר משתגע
ושוב הולך אחורה, שוב לא מתקדם
ושוב במסדרונות אני בורח מעצמי
ושוב הזכרונות פוגעים-לוחצים אותי
ואיך אז בלילות שכבת-חיבקת אותי, אבל אני
לא הראיתי רגש, לא נתתי מעצמי.
אז רק להסתכל שנייה, העיניים מספרות הכל
לשלוח יד אלייך אבל לא להאחז
לא להרגיש אף פעם, וככה לא לסבול
כי להגיד "אני אוהב" אסור להחפז
ואם תהיה בי אמונה, לא אברח יותר
יהיה בי חוזק ורוח וכל דבר אחר
לא צריך יותר פינה, בה אוכל להסתתר
על מי אני עובד? אין אף אלוהים שלי עוזר...
ושוב במסדרונות אני בורח מעצמי
ושוב הזכרונות פוגעים-לוחצים אותי
ואיך אז בלילות שכבת-חיבקת אותי, אבל אני
לא הראיתי רגש, לא נתתי מעצמי. |
