דמות אישה נראית, קורנת וחיננית, אך חיוורת מדי, והיא מנענעת
תינוק בן יומו בזרועותיה, עיניה נוגות בעוד היא מביטה בתווי
פניו הרכים. התינוק צוחק בשקט, מחייך אל אימו בתמימות, אינו
מודע. ומעל האם, נצמדת אל גבה כמעט, נראית דמות ערפילית, כמעט
שקופה, כאשר היא מביטה מעבר לכתפה. זרועותיה של הדמות מושטות
קדימה, מחקות את תנועותיה של האם הצעירה, יוצרת ערסל לרך הנרדם
אט אט. למרות שניראה כאילו הדמות אך רק גוהרת מעל האם ומביטה
אל התינוק בעיניה שאינן באמת שם, היא בעצם מחזיקה בו במצע
כפותיה, והיא זו אשר תומכת בו כאשר דמותה השברירית של האם
צונחת באנחה אל הרצפה. לרגע ארוך מביטה הדמות באישה... ואז
מפנה את מבטה על העולל בזרועותיה אשר ממשיך לישון, לא מודע
לגורלה של אימו. עפעפיו הזעירים נעים בעוד הוא חולם, פיו הדק
זע בעוד הוא נאבק במפלצות חלומותיו. הדמות חסרת השם וחסר הזהות
פונה לכיוון עריסתו של התינוק, מרחפת לה ללא קול. התינוק מונח
במיטתו. הוא מסתובב ומתכרבל בתוך השמיכות בעוד מגע של רפאים על
לחיו שולח רעידות קטנות במורד גבו.

יד ערפילית נצמדת ללחיו, פנים חסרות זהות מתגבשות אט אט לקבל
את זהותן של פניה של האם. לרגע נראה כאילו צל של חיוך עצוב
מופיע על פניה-לא-פניה, אך הוא נעלם בן רגע. עיניה-לא-עיניה
נעצמות והיא מרחפת לה לאחור, מתרחקת מתינוקה לאט לאט, בחוסר
רצון. במבט אחרון אל פניו... היא נעלמת.

איש לא ראה את ההתרחשות. איש לא ישמע עליה.

התינוק ימשיך לישון עד הבוקר כאשר יבוא אביו ויגלה את גופתה של
אישתו המתה.

הדמות הערפילית כבר מזמן לא תהיה שם. היא לעולם לא תחזור.