אוקיינוסים אמרו לי אתה עוד תראה,
והילד הזה אז חייך, לא ידע,
שעם כזאת הבטחה הוא עתיד לגלות,
את אותה הרגשה, מין תחושה מרעישה.

ללכת ידע כשהיה כבר בן שנה,
לדבר אוהוהו, לא הפסיק לדקה,
אבל אז כמו אדם גדול, דיי בוגר,
הבין שעל גלידה קשה לוותר.

ואז לפתע ביום בהיר, ברק בו הכה,
ליבו פרפר, הרגשה שכזאת עדיין לא ידע,
כמו עיוור, ללא כלב ללא הנחיה,
אותה ורק אותה לעצמו הוא רצה.

וכשזיפים את פניו החלו לכסות,
אז הבין, ששיעור חשוב עתיד הוא לגלות,
כי גם גלידה ואוקיינוס וכן גם אהבה,
לחלק לא פשוט, משימה לא קלה.