המבנה הוא קבוע והטקס מוכר
ונדמה שהיינו כאן פעם,
עומדים דוממים ליד חלקת עפר
מתמודדים עם הכאב והזעם.
שבעה ימים והדמעה מתייבשת
תוך שלושים נמשכים החיים,
שנה את הלב בתחבושת עוטפת
זכרון נותר עד קץ הימים.
והימים, הם חולפים במהירות מסחררת
ונותר רק לשאול מה הטעם
לנסות ולשמור את האש בוערת
כשחיים רק בין ברק לרעם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.