סממנים מדאיגים עשו היום דרכם קרוב אליי וכמעט נגעו במה שנשאר
מהגוף שלי לאחר שניפצת את מקדש ליבי ולא השארת ולו פך שמן אחד
שיאיר לי באפלת בדידותי.

המחשבות שלי- נייר גלגול
הרגשות שלי- טבק זול.

עישנת אותי, לא השארת בי רגש או מחשבה אחת פן אוכיח לכולם שאני
עדיין קיימת.

את צלם האנוש שלי גזרת ומסמרת לקיר כפרוות דובים יקרה שמעלה
ריחות עשירים.

הדמעות שלי היו לקוניאק זול שגמעת בעוד עיניך תרות אחר עוד
משהו שנשאר מהן.

אני שוכבת על המיטה, מרוקנת.
ללא מחשבות, רגשות ודמעות.
ללא צלם אנוש.
מרוקנת.

ידיי בצדדים, כאילו הם חלק דומם, נפרד מהגוף שלי,
עיניי בוהות בריק, מנסות למצוא בך ניצוץ הכרה.
השקט מזדחל תחת נשימותיך הקצובות במסווה של תקתוק שעון איטי
מידי.

אתה מרוצה.
טופח על הבטן, משעין ראש לאחור ועוטה על פניך הבעת נצחון.




עכשיו
תגיד
לי,

כמה באמת אתה אוהב אותי ?