הם עומדים חבוקים
מול הקבר
נפשות צעירות
במדים ירוקים
הם בוכים
על חבר
שלא ישוב עוד
כואבים, דואבים
מחפשים ניחומים.

"אל מלא רחמים"
נשמע מהרמקול
נזכרים הם בו
ולא מאמינים...
"ונפל מות גבורים..."
ובבכי מר פתאום
הם פורצים.

הכאב כה חזק
ונוגע
שחודר ללבבות
הרבים מסביב
לו יכלו הם להקפיא
את הרגע
היו ביחד חוזרים
לאתמול עם עתיד...

אך הרמקול ממשיך להשמיע
"בגן עדן תהא מנוחתו..."
מתחבקים בחוזקה
ומבקשים הם
שתהא צרורה בצרור
החיים נשמתו.

ברגעים שאחרי...
בא השקט...
והשמש יורדת
אט אט לאיטה.
הם חוזרים לימים
שנותרו בלי
חבר אהוב
שהלך
ולא מבחירה.

יונתן...  יו    נתן...    יו   לקח!