שב שניה, לאן אתה ממהר?  צעירים היום, נכנסים ויוצאים משדה
הראיה כמו ברק, רק מצמצתי ופספסתי.
שב שניה ותגיד לי, למה אתה ממהר? הבעיה איתכם, שאתם חושבים
שבמקום אחר תמיד יהיה טוב יותר, במקום לשבת ולשפר את המקום
שאתם נמצאים פה.  תאמין לי איפה שאתה הולך לא יותר טוב מפה, רק
שונה.
תן לי להגיד לך משהו, בכל זאת חייתי קצת יותר ממך, חוויתי קצת
יותר, אני יודע אני יודע, בגיל שלך אתה מרגיש כאילו אתה כבר
זקן, כבר חווית כל כך הרבה.
בן כמה אתה? 18? נו, מה? כמה שנים של ניסיון זה כבר? מאיזה גיל
אתה זוכר בכלל משהו? 6? 7?
זאת אומרת שאתה בעצם ממש מודע לעצמך ומה שאתה עושה רק איזה 11,
12 שנה, נו זה כלום.
תאמר לי משהו, לאן אתה הולך עכשיו? לשחק כדורסל? זה מה שאתה
אוהב אה? עושה אותך מאושר?
תשמע לי, אתה חושב שבתקופת ימייך הקצרה אתה יודע מה הוא אושר?
אתה באמת שמח עכשיו, או שאתה רק חי?  די, אל תתבייש, זאת שאלה
רצינית, אני לא מנסה להביך אותך, בכלל לא, רק מנסה לקיים שיחה
רצינית עם הנכד שלי, מה רע?
אז יופי, תשב ותקשיב למישהו שעבר קצת בחייו, אושר זה מושג
חמקמק, עודדי, כל החיים אנשים רצים אחרי אושר, והוא תמיד רץ
יותר מהר מהם, אתלט לא קטן הממזר, אה?
תשמע, אושר יבוא לך בצורות שתזהה, אתה מבין עודדי, הוא יבוא
אלייך בצורה של אישה יפה, כסף וחברים, הוא יבוא בצורת עבודה
טובה ומזל.
ולפעמים, וזה החלק הרציני של מה שאני מנסה לאמר לך, נכד מתוק,
הוא לא יבוא בצורה שלה אתה מצפה, לפעמים, עודדי, הוא לא יבוא
בכלל.
לא תמיד האישה תהיה יפה, או החברים טובים, והכסף, טוב אתה יודע
שלא כולם יכולים להיות עשירים נכון? הלוואי והיה ככה, אבל זה
לא, בשביל זה המציאו אמרות כמו "כסף זה לא הכל בחיים"
שהאנשים שאין להם אותו יוכלו להסתובב ולהגיד את זה...
אה! הצלחתי להצחיק אותך קצת, נו עוד יש חיים בסבא שלך אה ילד?
חוש הומור יש לו עדיין, טוב, אני אשקול סיבוב הופעות.
אבל אני מנסה ללמד אותך משהו, חמוד, אז תקשיב, יהיו זמנים
כשהאושר פשוט לא מגיע, יהיו זמנים שאתה תחכה לו, שנים, והוא לא
יגיע, כמו שליח פיצה שהתבלבל בדרך...
כשהזמנים האלה יבואו, והם יבואו עודד'לה, הם יבואו, אסור לך
לוותר, אתה שומע אותי? אסור!
זה מה שסבא שלך עשה, הוא וויתר, אחרי שסבתא שלך מתה, כשאמא שלך
עוד הייתה יותר צעירה ממך, חיכיתי שהאושר יחזור, חיכיתי הרבה
זמן.
אבל הוא לא הגיע.  במשך שנים ארוכות וקשות, הוא לא הגיע.
ואני וויתרתי.
אני וויתרתי עודד, ניסיתי להרוג את עצמי, לטרוף את חיי בכפי,
להתאבד.
אל תהיה מבוהל עודדוש, זה היה לפני הרבה הרבה זמן, ואחרי הפעם
הראשונה לא ניסיתי יותר.
אני מספר לך את זה, נכד יקר שלי, כי אני רוצה שתלמד מהשגיאות
שלי, בשביל זה יש סבא לא?
שילמד.  אז אני מלמד אותך את זה, עודדוש..
אני טעיתי, עודדוש, אני טעיתי, חשבתי שהאושר לא בא, שהוא לא
יבוא לעולם, אבל זה לא היה נכון,
האושר היה שם, מתחת לפני השטח, אבל לא ראיתי אותו, כי הסתכלתי
לכיוון הלא נכון, כמו איש שמחכה שמישהו יבוא אז הוא מסתכל דרך
החלון, ולא שם לב שהאדם מאחוריו.
זה בעצם מה שרצית לאמר לך עודדי, תמיד תחפש את האושר, אולי הוא
במקום שלא חשבת שהוא יהיה, קבור בארון ישן או מתחת לשטיח.
זאת מטאפורה חמוד, אני לא עד כדי כך סנילי. לא התכוונתי
מילולית.
אמא שלך אף פעם לא סיפרה לך את זה עודד כי היא לא יודעת, ,
ואני לא רוצה שתגיד לה, אף פעם.
מה שאני מספר לך עכשיו, זה בינינו, הגברים של המשפחה.
כן, אתה הגבר עכשיו, אחרי שאבא שלך עזב, אתה הגבר של המשפחה.
אני? אני כבר לא מי יודע מה גבר, עברו ימי הצייד שלי, ועבר כל
כך הרבה זמן מאז שהשתמשתי בנבוט על אישה שאני כבר לא זוכר איך
מחזיקים...
נו, תחייך, התבדחתי!  לא? טוב, צחוק אחד ממך יספיק לי להיום,
אני לא מצפה ליותר מדי.
בסדר, לך תשחק כדורסל, ותגיד לאמא שלך, שאתם מוזמנים לבוא
לאכול אצלי ביום שישי, נעשה ארוחת שבת משפחתית, מזמן לא עשינו.
אבל לא לספר לה על השיחה שלנו בסדר? יופי.
ועודדוש? לא להביך אותך או משהו, אני יודע שאתה כבר ילד גדול,

רק רציתי להגיד שאני אוהב אותך.
עכשיו לך תשחק כדורסל, ותטביע גם בשבילי.