תמיד אחרי שאני חוטפת את המכות הרגילות, אני מיד בורחת לחדר
להתבודד ולברוח. נעלתי את המנעול בכדי שלא יכנס. הוא לא תמיד
מרביץ לי, אני אפילו חושבת, שהוא אוהב אותי. הוא אבא טוב חוץ
מהמכות. הוא קונה לי דברים כמו בובת הברבי היפה שכל הכיתה
מדברת עליה וכולם מקנאים בי. אני לא מבינה למה הוא מרביץ לי.
תמיד כשהוא נרגע אני יוצאת מהחדר והוא מחבק אותי ומבקש סליחה.
זה לא שאני מעצבנת אותו, פתאום זה מגיע משום מקום, ואז אני
בורחת. לפעמים אני בורחת לחצר ושם כמעט תמיד אני פוגשת את רונן
הוא הכי מקסים בעולם. הוא תמיד מרגיע אותי ומחבק אותי, אוהב
כזה. אני בורחת החוצה  רק בשביל לפגוש אותו.
תמיד שאנחנו ביחד אני מרגישה יותר טוב. ממנו, אני לא רוצה
לחטוף מכות .הפעם אני אהיה בסדר אני לא אעצבן אותו. תמיד אני
בורחת לפני, שהוא יגלה איזה מפלצת אני. מפלצת, שגורמת לאבא
המקסים שלה כעס רב, שגורם לו להרביץ לי. מצד שני בדרך כלל הוא
סתם מתפרץ בלי סיבה נראית לעיין. במחשבה נוספת בטח, שזה מגיע
לי אחרי כל הדברים, שהוא נותן לי האוכל והבית. ומה אני עושה
בכדי שהוא ירגיש יותר טוב ? רק מבקשת עוד ועוד, מציקה לו כשהוא
חוזר עייף מהעבודה. ילדים נוטים לקחת כמובן מאליו את מה שיש
להם. אני הבנתי, שאם כבר נותנים אז צריך להגיד תודה. אני כל
הזמן חולמת שיגיע היום שאני ורונן נתחתן ונקים משפחה. כרגע אני
עדיין קטנה אבל עוד כמה שנים אני בטוחה שהוא יסכים.

היא נערה בת 14 אבא שלה מכה אותה מידי פעם. פגשתי אותה לראשונה
בגן מתחת לבית שלי. ירדתי לקרוא פר בשמש, ואז ראיתי אותה היא
התחבאה מאחורי עץ, ישבה מקופלת עם פנים בתוך הברכיים. והשמיעה
קולות בכי. מיד ניגשתי אליה והרגעתי אותה. נוצר קשר כזה מיוחד.
למרות שאני אחרי צבא  אימצתי אותה, אני כמעט מאוהב בה. יש לה
חיוך מקסים. כל פעם שאני פוגש אותה אני מתרגש מחדש. עם דמעות
בעניים אני ניגש אליה ואומר לה שאני לצידה ושהכל יהיה בסדר. על
משטרה היא לא מוכנה לשמוע למרות המכות של הממזר הזה היא אוהבת
אותו בצורה בלתי רגילה. אני לא מבין את זה. אבל תמיד כשאנחנו
מתקרבים והיא נרגעת ואני חושב שהצלחתי לגעת בנפש העדינה והמוכה
שלה, היא בורחת. אני לא מבין את זה.

היא שוב ברחה החוצה רונן שמע את המכות מלמטה וחיכה לה שתצא.
מיד היא יצאה בוכיה. היא הביטה מסביב עם עניים דומעות הבחינה
ברונן ורצה לזרועותיו הפתוחות. הוא ישב והרגיע אותה, היא החלה
לצחוק ומיד קמה ורצתה לחזור לביתה. הפעם רונן אחז בה בחוזקה
ושאל "לאן את הולכת חמודה" הילדה ענתה "הולכת בשביל שלא תתעצבן
עלי אני מפלצת שהופכת אנשים לרעים"
"מה פתאום איזה שטויות יש לך בראש"
"תעזוב אותי תעזוב אותי כבר" ענתה הילדה בפחד והשתחררה מהאחיזה
וברחה מיד חזרה לביתה.

אני לא מבין מה קורה לילדה הזו למה היא ברחה מה עשיתי לה ? אני
בסך הכל רוצה להיות לידה, לעזור לה. אני לא מבין מה אפשר
לעשות.

אוי מה אני עושה. גם רונן הופך לאיש רע. אני חייבת לעשות משהו
בשביל שהוא יישאר טוב לנצח לפני שיתקלקל. רק אמא הייתה תמיד
טובה אלי, תמיד חיבקה, תמיד נשקה, תמיד אהבה. אבל היא כבר לא
נמצאת ואני מאוד מתגעגעת אליה. אמא איפה את למה את לא לידי.
תני עצה מה לעשות כדי שרונן יישאר טוב לנצח.

הילדה יצאה מהבית. וחפשה את רונן. היא מצאה אותו קורה ספר בגן.
היא נגשה אליו ואמרה לו. "היי רונן אני יודעת מה לעשות כדי
שתשאר טוב לנצח כדי שלא תהפוך לאיש רע כמו שאבא שלי הופך
לפעמים"
"מה ? ? על מה את מדברת אני לא הופך שום דבר"
"אל תדאג הכל יהיה בסדר מעכשיו" היא שלפה את האקדח של אבא,
שלקחה איתה מבעוד מועד.
"זו הדרך היחידה שתישאר טוב לנצח כמו אמא אני לא רוצה שתתקלקל
לי ביי ביי"
"די זה לא מצחיק לאאאאאאאאאאאאא"
יריה נשמעה ורונן נשאר טוב לנצח.