"אתה מבין", הוא התחיל, "מה שבעצם האוזן עושה זה טרנספורם
פורייה".
זהו מסוג נושאי השיחה שלעולם לא אוותר עליהם. הסתובבתי לעברו.
על פניו היתה הבעת ה"ידעתי שתבוא" מהולה בסיפוק על ההסבר
המחכים שעומד להגיע. גיא אוהב להסביר, הסברים ארוכים, ציוריים,
עשירים בשפת גוף, הניתנים בשפה עממית משהו, שנותנים אינטואיציה
טובה גם לרעיונות מופשטים ("מי אפליקציה זונה שפתחה פורט
טרהלהלה..."). המוטיבציה להסבריו אלטרואיסטית: אני אסביר הסבר
מלא וברור, על הרבה מעבר למה ששאלת, ואתה תעריך אותי. גיא זקוק
להערכה תמידית וגורפת, מכולם.
עתה, הוא החזיק ביד שמאל את העוגייה התעשיייתית האהובה עליו,
טבולה כבר בספלון הקפה הזעיר שממכונת האספרסו, לא מוטרד
מפירורי העוגייה השמנוניים, שרק ירבו במהלך ההסבר. הוא נגס
בעוגייה, החווה בידו הימנית כלפי אוזנו ופצח בהסבר.

"כל צליל ניתן לפרק למרכיבים בסיסיים, כמו מספר לגורמיו
הראשוניים". מרוצה מהאנלוגיה, קולו התחזק. "לכל מרכיב שכזה יש
מה שנקרא, תדר". את המילה תדר, הוא הגה ביתר חשיבות, מעט לאט
יותר ותוך הדגשת ה-ד'. ידו הימנית עשתה תנועה של גל: עולה
ויורדת תוך כדי תנועה משמאל לימין.
"לאוזן... לאוזן...", תמיד בהגיעו לנקודה עקרונית בהסבר, הוא
נהג לחזור על מלים ואף על משפטים שלמים, "יש תאי חישה שונים
לכל תדר" (שוב ה-ד' המודגשת). עתה הוא הניח את העוגייה על
השולחן, אדיש לשאריות הלחות שזו משאירה עליו, וקם ללוח, בידיעה
שתנועות ידיים לא תספקנה.

הוא שלף את המחק, שמאחורי מסך המחשב, שחלקו העליון היה מכוסה
שכבה דקיקה של פירורי טושים מחיקים, ומחק את הלוח. עד לאותו
רגע,הלוח היה מלא ברעיונותיו המפורטים, בשחור כחול ואדום,
עליהם התווכח בלהט מוקדם יותר. להט השמור לוויכוחים בהם הוא חש
כי האוטוריטה המקצועית שלו מוטלת בספק.

עתה הוא שרטט על הלוח קו שבלולי, ולאורכו, בהפרשים שווים
נקודות. "זאת האוזן הפנימית", ביאר. "לאורכה מפוזרים תאי חישה
הרגישים לתדרים שונים", החווה כלפי הנקודות הכחולות. "אם למשל
הצליל מורכב מתדרים א', ב' ו-ג'". אצבעות ידו השמאלית עלו
לאורך צווארו, והתקדמו אל מלפני פיו תוך פתיחת כף היד ומתיחת
האצבעות, במחווה של הפקת צליל דיבור. "אז נאמר שהנקודות הזו,
הזו והזו שולחות אותות למוח", הוא בחר שלוש נקודות אקראיות שעל
המעגל השבלולי, הדגיש אותן, כאילו רטטו לצליל שהפיק, ונתן בי
מבט מלא התפעלות מיציר הטבע, מצפה להתלהבות, לפחות שווה,
מצדי.

גירדתי בראשי במבוכה, מודע להיות ההסבר תוצאה ישירה של הוויכוח
מקודם, וכדי שלא להביך את שכני לחדר שאלתי במהירות בדבר הקשר
לטרנספורם פורייה.

גיא בחש בכובד ראש בקפה עם העוגייה, מתעלם מכמות השרידים שזו
תשאיר בספלון, והשיב במעין אכזבה על שהחלק המעניין של ההסבר
הסתיים ללא הזדמנות להרחבה בחלקים האקזוטיים. "ובכן, פורייה
הראה שכל פונקצייה מתמטית, ניתנת להצגה כסכום של פונקציות
מחזוריות, ומה שמערכת השמיעה, בעצם, עושה", ההתלהבות שבה אל
קולו, "הוא לבצע את הפירוק הזה, ואחר-כך, באיזשהו אופן להרכיב
את האותות האלה לכדי זיהוי דיבור או קול". "אתה מבין", אמר,
כאילו ספק חדר אליו תוך כדי ההסבר ועתה השתכנע בידיעותיו מחדש,
"קולות של אנשים שונים, מתאפיינים במרכיבים שונים - יהיה להם
פירוק פורייה שונה, והאוזן שלנו יודעת לעשות את הפירוק הזה,
לזהות ולשייך קולות שונים לאנשים שונים".

גיא חייך עתה בשמחת נצחון, סיים ללגום את הקפה, ויצא מהחדר
להשיב את הספלון למטבח הקומתי. אני נותרתי לתהות אם במהלך
הפירוק וההרכבה הזו שום דבר לא הולך לאיבוד.