רציתי לספר
אך הגרון היה חנוק
רציתי לבכות
אך עיניים יבשו
רציתי לצעוק, לשבור, לצרוח
וידעתי שנשבעתי
כי ידעתי שלספר זה לאבד ידיד וחברה
כי הבנתי שלאבד את שניהם זה
מחיר גדול יותר מדמעה עגומה
אבל איך לא ראיתי?
ואולי לסימנים לא הקשבתי
אבל רציתי כל כך
ואולי זה גורל
נועד הוא להרוס את מה שעוד לא נוצר...
אהבתי אותך
אהבתי עד כלות
אבל בתוך כל הרגש הזה
יש עכשיו המון המון דמעות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.