שלי לאור / לפני מליון שנה... |
על שפת הנהר יושבת
הראש כפוף מטה
העיניים דומעות ללא מעצורים
לבושת שחור את ילדה
כך הייתי אני, לפני מליון שנה
שיערך מנופף את הדגל השחור
את, רק את, תחיי את המתים
ככל שאני, מתבוננת בך שעות
רוצה להושיט לך יד, שתעברי את דרכי
התעוררי, ילדה, לכל הרוחות
שלא תפלי לנהר, לבור ללא תחתית
את רואה אותי
עומדת במרכז הדשא
צוחקת מכלום לעבר השמיים
עירומה לעיני כל
אך לא זו הייתה האישה שמולך
כי את זו בעצם אני...
לפני מליון שנה!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|