אני קם בבוקר, ומתוך קור שינה
מצחצח שיניים, מעיף מבט למראה
מסתכל ישנוני ובכל זאת נדהם:
מולי האיש המכוער בעולם.
מכוער יותר מישראלי בתור לבנק
מכוער יותר מנהג מונית תקוע בפקק
מכוער גם יותר מדמוקרטיה פרלמנטרית
מכוער יותר משיר מזרחי מתורגם לטטארית
אני מביט במראה ולא מאמין
שום משפט לתאר איננו זמין
מביט ונדהם ונדהם ומביט
אחבוש על הראש לא עיתון, לא חבית
יציקה של בטון לא תועיל כאן אף היא
דמות במראה עם כיעור עילאי

מה נותר בסופו של דבר לעשות?
לדפוק את הראש במראה ולבכות.