זכרתי ימים בהם היינו ביחד.
ואת בידי,
מניעה זרמי חשמל במעלה זרועי, במורד גופי.

ואינך עוד.

תעלומות שפתרנו יחדיו.
איך לראות את הגוף
באור שונה,
באדמימות מבוישת.

אך את אינך.

ומפליא כמה קל למצוא תחליף,
ועד כמה התחליף הולם.
ובכל זאת דבר מה אבד ואיננו עוד.
רק הגוף עדיין זוכר,
ומחשבי שומר הדי מקלדותייך.

והמחשבות טורדות.

מה לא עשיתי נכון?
ואולי זה בגיני?
שכך יצאת ברטיבות מזוהמת מחשכת חיי.
בלי לומר מילה, בקשיחות מאשימה.

הו! עולם אכזר.

האזכור שערך החלק, חלקת עורך הורדרד?
או נגעת רק לרגע וחדלת?
וזכרך יתפוגג עם בוא עכברה חדשה ( אדומה? ירוקה? ).
היותירו ימייך עימי את צריבת החותם,
על ליבי, על דפי מחברותי?
או נגזר שתישכחי מן הלב.
מן העט.
מקבצי מחשבותיי.

היי שלום עכברתי הכחולה...