שניים על רחוב הארבעה.
ישבנו שם והרגשנו כמו שבר עשרוני,
כמו קומדיה-רומנטית,
שלא הייתה מוצלחת דיה להיכנס לסינמטק שממול.
לוגמים מהנס שהזמנת,
ואני מנסה לנגב את החלב הניגר משפתייך,
אך עוד לגימה ושוב מכתימה ושפתייך נוטפות לך מעל שן חלב,
ולא נותר עוד על מה לדבר.
את כל הנושאים בהם את מרשה לעסוק מיצינו כששאלת מה נשמע,
אז יצאנו לרחוב, בואכה קרליבך.
וקר לי בך,
כשאנחנו מתנשקים,
ומיד משתנקים ומעט נחנקים,
ממש כמו בפעם ההיא בשדות השמורה לשירים אחרים,
וזה עומד באוויר התל-אביבי-חורפי,
כמו ביצה אווירית המסרבת לזרום,
ולעוף בשריקת סילונים לדרום,
איפה שחם, ואני ואת לא נמצאים.