ושוב, טעות גוררת אחריה את אותה הטעות בדיוק, אבל ב-ד-י-ו-ק,
ועדיין לא למדתי שום דבר.
הייתי אמורה ללמוד, זה בטוח. אם אני אגיד שאף פעם לא חוויתי את
ההארה, שאף פעם לא נחתה עליי ההבנה בסטירה מצלצלת שממשיכה
להדהד באוזן הרבה אחרי, זה יהיה הרבה יותר משקר.
ההפך הוא הנכון, וזה עצוב. כמעט בכל פעם האזהרות, מוסר ההשכל
והאצבע המאשימה פשוט עופפו לי מול הפרצוף, וזו אני ורק אני
שהעדיפה לגרש אותם משם לכל הרוחות,
ולהמשיך לשחק את התפקיד.
הרס עצמי...? אולי. בעצם לא, יותר כמו סתם משחק קטן שאני משחקת
עם כל השאר.
אז זהו, שרק אני יודעת מזה. זה הסוד הקטן והמרושע שלי, ואף אחד
מכם לא יידע אותו אף פעם. אני היחידה שתדע. אני זו שאסתכל
עליכם כמו מהצד, אידיוטים קטנים, אראה אתכם נלהבים ונסחפים אל
תוך הריגוש כשעל הפרצוף המאוס שלכם מרוחה תמיד, אבל ת-מ-י-ד
אותה ההבעה של "אני גבר, אני תותח, אני סתם מנצל אותך".
לפעמים אני קולטת את ההבעות האלה ולפעמים לא, אבל אף פעם לא
אכפת לי באמת.
אני זו שאסתכל עליכם, משחקים אל תוך התפקיד שאני בניתי
בשבילכם, ואצחק.
אצחק כל כך חזק, עד שאתם תטעו ותחשבו את הצחוק שלי לצרחות,
לביטויים של עונג.
רק אני יודעת שברוב הפעמים אני לא נהנית בכלל, ושהצרחות שלי
הן סתם פריקה של
הסיפוק מהידיעה שאתם פשוט בובות על חוטים שאני מכוונת, ואפילו
אין לכם מושג.
חוטים מטומטמים, זה כל הסיפור,אבל עדיין יותר חשובים מכולכם,
כן כן, מכוווווווולכם, שחושבים שאכפת לי מכם בכלל. אז רק שתדעו
לכם שלא, לא אכפת לי. לא מכם, ולא מהמחשבה הפתטית שלכם שאתם
באמת עושים לי טוב.
אתם, וכל השאר, בטוחים שאתם מנצלים אותי ושאני סתם זונה
מטומטמת שבכלל לא מבינה ושחושבת שזה הרבה מעבר לזה. לא באמת
אכפת לכם, כי בסופו של דבר אתם מקבלים את מה שאתם רוצים.
לא זונה ולא מטומטמת ומבינה טוב מאוד, מבינה הרבה יותר מכם
ובכלל ממה שאתם חושבים. מבינה מספיק בשביל לדעת שאני זו שבעצם
מנצלת אתכם ולא אתם אותי.
יודעת, עוקבת בחשאי מהצד אחר האגו המתנפח שלכם, וצוחקת.
צוחקת כל כך חזק, עד שלפעמים זה נשמע יותר כמו בכי. לעולם לא.
מה, באמת חשבתם שאחרי שהכול ייגמר, אחרי הסיגריה
והחיבוק-מתוך-נימוס, באמת תהיה לי סיבה אחרת להישאר...? באמת
יהיה לי עצוב, לעזאזל...?
למה נראה לכם תמיד, שלי אכפת מכם יותר משלכם אכפת ממני...? ממש
כמוני, אתם ממשיכים לטעות בכל פעם מחדש.
כן, כן, אליכם אני מתכוונת. רק שתדעו, שלא רק שאתם לא באמת
מעניינים אותי - אני בכלל לא צריכה אתכם, תלויה בכם, רוצה
אתכם, כלום.
אם מישהו צריך או רוצה מישהו, זה אתם אותי, לא אני אתכם.
אם מישהו יוצא גבר ומנצל את הצורה למישהו אחר, זו רק אני.
אם הכבוד של מישהו מאיתנו נרמס עד עפר, מן הסתם זהו הכבוד
שלכם.
אם מישהו צריך לבכות כשהערב נגמר והולכים הביתה כי כבר עשינו
את מה שבאנו לעשות, זה אתם, ולא אני.
זה לא שבאמת בכיתי כי היה לי עצוב או משהו. פשוט צחקתי עד
דמעות, מבינים...?
ושוב,טעות גוררת אחריה את אותה הטעות בדיוק, אבל ב-ד-י-ו-ק,
ועדיין לא למדתם שום דבר.
אתם הם אלה שטועים בכל פעם מחדש. רק אתם. |