הכאב, מחזיק אותי,
עכשיו הוא התחיל שוב.
וכוח לא ניתן בקלות,
ראה את אחי אבל.
כמו מקדש באמצע היום
יש לי אותך כחלום
מפזזת לכל בעין רואה.

שאת תלכי מי תישאר?
לחכות לי שאחזור מהאל?

בשדה קדום אחכה לגאולה,
מרחוק אראה שדות ואגמים,
האור הישיר נשבר בעיני לצבעים.

חומר אל חומר,
דש באש וקול נשבר,
שואה על עמי,
האח! מת חיי כחיי עובר.

יום וחושך
כאור וצל.
ועם זאת, לא אתן
למכאובי אנבל.
יהי את לי מכל הנשים,
מכולן, בחרתי בך להיות לי לשטני.

לא אקח ולא אתן
משתה לחיים אחרים.
צוף האדמה שלך בחן,
ואון האדמה שלי.
צורם, בוער, אני.

לסוף אין עוד התחלה,
יום בחיים של נערה נידונה.