קווי שיזוף,
גובלים בין הנחשף מתוכי אל חייה,
לבין שאר שנשמר בכותנה.
צעדים נערמים על מדרגות והנה,
שגרירות ישראל בפלורנטין פותחת עליי שעריה,
קיר ספוג ניקוטין מדפן אותי בין איבריה,
וקילו קלמנטין אצל ברכה,
כבר לא רק בזוית העין,
גם לא מתוך זגוגית אגב נסיעה לתחנה,
אלא בתוך,
פתאום אני החול שבין המרצפות,
אני המיץ של הרחוב,
עת ראשי טבוע באיזו חתיכת
צוהר סדוק, על קורדוברו אחת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.