עם ידיים פרושות מדמות להיות מים ועננים
תחת אור הפלאורוסנט הקר,
אבל האור הצהוב שבעיניים העצומות מחמם אותה.
בראש.
מסתובבת עם חיוך טיפשי,
בלי סיבה וטיעון הוא פשוט שם.
ואני לידה יושבת על הספה,
מסטיק.
היא, רעננה מלבינה ומונעת עששת.
אני לעוסה, זולה עם טעם שעובר עוד לפני הלעיסה הראשונה,
מודבקת תחת שולחן בית הספר הסודי שלי,
עדיין שם.
שמישהו יגרד אותי מפה,
בבקשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.