היא עוצמת את העיניים ומנסה להיזכר
איך זה הרגיש כשהוא היה לצידה
והיא לא בטוחה אם הוא עוד זוכר
איך אהב פעם רק אותה.

היא בוכה דמעה אחת של כאב
ועוד אלפי דמעות של געגוע
והוא רחוק עכשיו, אבל עדיין אוהב,
תוהה אם גם לבה נותר פצוע.

הוא יושב בלילות ומביט לשמיים,
אולי היא רואה את אותם כוכבים
היא נזכרת כיצד הם היו פעם שניים,
היום שניהם כל-כך בודדים.

היא פוקחת עיניה וסורקת סביבתה,
כמו מחפשת מפלט שיוביל אותה אליו
והיא שונאת להרגיש כל-כך אבודה -
היא לא רגילה לחיות בלעדיו.

היא בוכה דמעה אחת של לבד
ועוד אלפי דמעות של ביחד
והוא רק מקווה שהיא חושבת עליו,
שהם חולקים את אותו הפחד.

הוא שוכב בלילות וסופר לו כבשים,
אולי היא חולמת את אותם חלומות
היא מציעה ת'מיטה ומסדרת ת'בית,
היום נותר להם רק לקוות.

הוא יושב בלילות ומביט לשמיים,
מייחל לכוכב שייפול במהרה
היא נזכרת כיצד הם היו פעם שניים,
היום נשארה לה רק משאלה.