ואז, בשנייה אחת, כאילו העייפות
נפלה עליי והשתלטה על גופי המסוחרר
שתיתי כוסית
ועוד אחת
מתפללת לחיי נצח
מורידה את המישקפיים לשבריר
שנייה
ושוב מרכיבה בחזרה, לא
אני לא רואה
מנסה להקשיב, מנסה
אך לא, איני מצליחה
הכל עלה לי לראש
והרצון לשכוח, לסלוח משתלט עליי
אני? מי אני בכלל?
בחבטה גדולה נפלתי
לסלוח לעצמי כבר איני יכולה.
כוסית
ועוד אחת..
מה זה משנה?
המחר לא יבוא כבר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.