לובשת מכנס קטיפה אפור וחולצה שחורה צמודה. שערה, תלתלים,
תלתלים, בקבוקים. בגווני שדה שעורה. נעים לכל עבר עם כל הנדה
של ראשה. עיניה, תכולות, צלולות. ניתן לשקוע בהן. שפתיה
ורודות. פיה פתוח מעט בהזמנה. היא עומדת שם במרכז ידיה תלויות
במאונך לגופה. ישרות. ואז היא מתחילה להניע אותן. ידיה בתאום
מושלם נעות יחד. מטה לאט לאט מתעקלות ככנפיי אווז הבר התנועה
כה זורמת מעגלית שהיית יכול לחשוב שידיה עשויות גומי וחסרות
עצמות. כבר אינני רואה ידיים כי אם כנפיים. הרקע נעלם ואני
רואה רק אותה ואת כנפיה. לעיתים היא דואה על הרוח ואז חוזרת
להשיק כנפיה. התבוננות בעיניה. העיניים הללו. מעולם לא ראית
עיניים כאלו. תכלת, כחול בהיר, צלול. מסביב לו עיגול של כחול.
והאישון, האישון שלה בצבע כחול כהה. אתה הולך לאיבוד בעיניים
האלו. אין לאן לברוח מהמבט שלה. היא מרתקת. לשקוע לתוכה. שמיים
תכולים עננים לבנים משייטים קבוצת אווזים קנדיים חותכים את
השמיים במעופם. יוצרים צללים על גופי השרוע בשדה. והנה את מולי
פורשת כנפייך ועפה. ידי מושטת מעצמה לגעת בלחייך ללטף את
בקבוקי שערך. והנה ידי נתקלת במחסום - המראה.
אני מתעוררת מההזיה. הכנפיים נעלמות. ידיי נשמטות לצדדי גופי.
אני פושטת מעליי את מכנסיי, את החולצה, הסוגר נפתח, החזייה
נופלת, התחתונים נשארות על הרצפה. אינני מפסיקה לתהות על אווזי
הבר שראיתי בעודי נכנסת לאמבטיה. מכוונת את חום המים ונעמדת
תחת זרם המים. נותנת למים לשטוף אותי. אני מתבוננת בגופי
מלמעלה, רואה את נתיבי המים. הנתיבים בהם הם בוחרים לעבור על
גבי גופי כנחלים בדרכם לים. המים הזורמים על גופי ושדיי יוצרים
מפלים. בעוד המים נעים עליהם, בעודי מתבוננת במפלים שגופי
יוצר. אני שוקעת למפלי עין גדי, למפלי נחל הזוויתן, עין עקב...
לכל המפלים אותם ראיתי. בעודי מתבוננת בקווים אותם יוצרים המים
כנחלים זערוריים, נזכרת בנחלים הגדולים יותר. הבניאס, הירדן,
יהודייה...
והפכתי לארץ, לאדמה. בה חורשים הנחלים הנהרות המפלים הגשם
המרטיב אותה. ואז התחלתי להסתבן מכסה את גופי בסבון. האמבטיה
כבר מלאה, אני נשכבת בה. מפסיקה את המים והופכת חזרה. לאני. לא
עוד אדמה.
המים החמים נעימים לי. מרדימים אותי, מלטפים אותי, מחבקים
אותי, מערסלים את כולי. ורואה אני תמונה. אותי ילדה, בוכה.
ואימי מחבקת אותי מנחמת אותי אל ליבה. שנים של בכי עד שהדמעות
יבשו והבאר נדמה ממקורותיה. גופי רועד משיב אותי למציאות אני
מתרוממת יוצאת מהאמבטיה, עוטפת סביבי מגבת. שערי מטפטף מטפטף
כענן בודד המטפטף טיפותיו טיפין טיפין. אני פוסעת מחוץ לחדר
האמבטיה אל תוך חדרי החשוך. לובשת סווטשרט מהוה ודק ביותר קרוע
השייך לי מאז היותי ילדה. סווטשרט תכלת דהוי ורעוע. משחילה את
שתי רגליי לתוך תחתוני. מטפסת למיטה, מתעטפת בשמיכה ומרגישה את
חום גופך. הפועם לתוכי. ידייך נעות במעלה ירכיי ונכרכות סביב
מותניי, מצמידות אותי אלייך. פיך צמוד לאוזני לוחש לי
ששש... הירדמי...