לי זה תמיד יותר כואב.
כי אני כזאת ילדה רגישה...
ואני תמיד מרגישה חלשה
כשאתה שותק פתאום
ללא בושה.
ואני כועסת
כי אני לוקחת הכל ללב
ולא מצליחה להתבגר על זה
לא מצליחה לסלק את הכאב

וזה קשה
תמיד אני מרגישה כמו בת שתיים עשרה...
מחדש.
מתרגשת יותר מדי,
אתה מחייך אליי,
והביטחון שלי נמוג
כאילו לא היה.

והילדה שבי בוכה.
בוכה הרבה....
ואין מי שיקח אותי, ויחבק אותי,
ויאמר לי "די. זה נגמר."
אני צריכה תמיד להבין זאת לבד....
וזה קשה לילדה קטנה,
להבין שהיא בסופו של דבר,
לגמרי לבדה.