אבנר ישב על קצה המיטה והתבונן בזין-של-רואה-החשבון שהשתלשל
מבין רגליו והיה מונח למרגלותיו. הוא מעך מעט את הכרס השעירה
שלו כדי להתבונן בו במלואו. הוא שיחק בו באצבעותיו כמו מנסה
להפיח בו רוח חיים. הופ-הופ הקפיץ אותו באוויר. מרשמלו ורוד.
הוא מרט קצת שערות ערווה ופיזר אותן על השטיח. הוא ריחרח את
אצבעותיו.
טחב.
אבנר חשב על זה הרבה, אבל המחשבות לא הובילו אותו לשום מקום.
פעם אחר פעם געשה בו ההכרה המייגעת ופעם אחר פעם לא ראה ממנה
מוצא. הוא היה רואה חשבון בנשמתו, בגופו ובצלמו. הוא נראה כמו
רואה חשבון, נשמע כמו רואה חשבון, ובמיוחד,(כך גילה כבר לפני
שנים) היה לו זין של רואה חשבון. ככל שהעמיק במערבולת המחשבות
וההגיגים, הגיע שוב ושוב למסקנה שמזין של רואה חשבון לא יצא לו
כלום.
לכן הוא רצה זין של ערס. הוא רצה לזיין כמו ערס, הוא רצה לשלוף
כמו ערס ולהחזיר כמו ערס, ולעבור הלאה. הוא רצה לזיין פריחות,
אפילו כאלה עם שיער בגב או בין השדיים, ללכת עם טנגה בשפת הים
בתוכו תחובה קופסת סיגריות ולהתחיל עם תיירות. הוא רצה לשרוק
הפוך לכוסיות צפוניות, הוא לא רצה לעשות חשבון. אבל הזין
הלבנבן-ורדרד הזה, בעל החזות ה"נעבעכית" והרפיסות הקיומית, כמו
גם הגודל הסתמי, לא הותירו מקום לאשליות ואכן, אשליות לא היו
ולכן הזין של רואה החשבון לא ראה עולם.
הוא יצא ובא באותו מקום, שנה אחר שנה, אבל גם זה לא ברציפות.
הכל מעט ודל, הוא לא ראה גיזומים מיוחדים, גוונים מופלאים או
נתיבים נדירים. הוא היה שקוע במאזנים שנתיים, דו"חות כספיים,
פנקסים וספרים. הוא העלה עובש: ערימות של אבק הצטברו על גחונו,
כיפתו חדלה להבריק והחלה להבאיש והוא שקע בשינת חורף.
אבנר הפך בו שוב ושוב כלום, הוא שמע את דשדוש הרגליים במטבח
ובדרך מחדר האמבטיה ושוב חזרה לסלון, ריחם על עצמו. הדו"ח
הכספי, אליו התחבר לפני שמונה עשרה שנה, נשאר באותה שנה: אין
רווחים, רק ירידה הולכת ומתמשכת בהכנסות ועלייה בהוצאות.
רואה חשבון. הוא נבר בזיכרונו ולא הצליח אפילו לדמיין את עצמו
כילד, כנער מתבגר, כחייל או כסטודנט. החיים נדמו לו כרצף אחיד,
ללא בקיעים, של ראיית חשבון - טור ארוך של מספרים השתרך
מאחוריו כמו תור חסר קצוות המוכפל במראות אינסופיות. הוא ניסה
לבודד תמונות ברצף הזה, להעלות חוויות, לחוות ריגוש ולקבל
זיקפה.
לשווא. הוא שלח מבט חטוף לארון הבגדים. למעלה, מאחורי המעילים,
מוצפנות הקלטות המשומשות. הוא חידד את אוזניו ויכול היה לשמוע
את רשרוש המים במקלחת, ליבו דפק בהתרגשות. האם יספיק בטרם
תחזור? הוא שלף את הקלטת הצהובה עם שרידי המדבקה המקולפת ודחף
אותה למכשיר הוידאו. הדמויות המוכרות ריצדו על המסך והוא ידע
בעל-פה את מה שצפוי בדקות הקרובות. עכשיו הכושי ימשוך בשערותיה
של בעלת הסיליקון ויצמיד אותה אל חלציו. עכשיו שתי הבלונדיניות
ימצצו למשופם השמן המכוער. עכשיו הוא יגמור לה על הפרצוף.
עכשיו אבנר יגמור.
הוא הספיק.
|