7/7/03

זה היה ממש כייפי, זה היה מושלם, מושלם עד שגילית אותי...
זוכרת איך זה היה בהתחלה?
ההתרגשות? והרצון לראות אחד את השני (אצלי לפחות זה היה ככה),
אפילו שאלת אותי פעם אחת למה לא התקשרתי??? הלוואי שזה היה
קורה היום, פעם אפילו האמנת בי, היה לך את הרצון לעזור לי, אבל
ויתרת, זה בסדר כולם ויתרו... זאת לא רק את...
היום כבר אין כלום, ההתרגשות, הרצון לראות אותי, הכל נעלם...
זה בסדר אני יודע שזה באשמתי, אין לי מסתוריות, אני לא משקר,
אין שום משחק, אין אקשן ובקיצור אין אטרקציה...
אאא כן, יש לי רק דבר אחד, מכונית וגם את זה לא ממש יש לי...
אני זוכר את החיבוק הראשון האמיתי שלך, זה היה שרצית לראות את
ג'ורדנה ולא היה לך איך להגיע, אז הזמנו מונית אני את ועוד
כמה... קצת לפני שהמונית הגיע הבאת לי חיבוק ואמרת תודה, על זה
שאנחנו מביאים אותך לשם, זה היה החיבוק האמיתי הראשון (כמו
שתום אומר, את נשענת כזה) וממה שזכור לי עכשיו גם האחרון...
זוכרת אז שנפגשנו על קרן היסוד שהיית מחורפנת כזאת כשהתקשר
לאורי לצעקת לו פיני פיני! ? וכשהיית בת יענה עם הפרצוף המפגר
הזה? עדיין זה מעלה לי חיוך כשאני נזכר...
ואז כשהבאת אותי לחוג תיאטרון... יש לי עוד הרבה זיכרונות אבל
זה חסר משמעות, זה רק בזיכרון שלי...
מה הייתי עושה בשביל להחזיר את השעון לאחור?! לפני שגילית
אותי...
ככה זה היה פעם, התרגשות, הרצון... הכל.
ככה זה היה פעם, היום כלום...