אני זוכר את יום השישי הזה, יום שאני בחיים לא אשכח.
אח שלי הבטיח לי את המכונית באותו יום אני זוכר ששמחתי. נסעתי
עם חברים לים גם נמרוד נסע לים עם כמה חברים, נסענו ביחד, אני
זוכר שנסענו לארסוף לבית קפה, הוא היה סגור, אני נשארתי מאחור
עם דניאל ואיתי, השאר צעדו לחוף, אחרי כמה זמן אני זוכר שראיתי
את נמרוד ואבנר רצים לכיוונינו, נמרוד צועק לי רועי תתניע את
האוטו משהו קרה לאיריין, אני שואל מה קרה לה, הם לא עונים, אני
שואל עוד פעם הם אומרים לי  שהיא נפלה.
לא ממש הבנתי, נמרוד נסע 2 מטר לכיוון החוף ואסף את כולם, אני
נכנסתי למכונית, נמרוד כבר נסע לכיוון רעננה.
לא ידעתי מה קרה.
אני ושאר החברים נסענו להרצליה, שם עצרנו את המכונית וחשבנו מה
לעשות בסוף החלטנו לנסוע לרעננה לשבת בנשיאים, התקשרתי לאבנר,
הוא אמר לי שהוא בקריית גנים. אני נוסע לקריית גנים ומחליט
דווקא לנסוע לבית של טל, הגעתי ואז אני רואה את איריין ועוד
מישהו יוצאים מהבית של טל ואז איריין אומרת שלא מוצאים את גלעד
יכול להיות שהוא התאבד, דבר ראשון שעלה לי בראש זאת טל.
אני מנסה לתפוס את אלון סבן בפלאפון, הוא לא ענה לי, אני מתחיל
להילחץ, אני צועק לכולם להיכנס למכונית, הם נכנסים, אני נוסע
לבית של גלעד, אני רואה שם התקבצות של אנשים, התחלתי להבין
שמשהו קרה, אני רואה את אבנר את טל ועוד הרבה אנשים, אני זוכר
שטל הייתה עם יד על הלב והיא לא הוציאה מילה, רציתי לגשת אליה
להגיד לה משהו אבל לא יכולתי.
במשך הזמן אנשים התחילו לזרום למקום.
כולם מתחילים להעלות זיכרונות ואני לא בדיוק קולט באמת מה
שקרה, אף אחד לא נראה לי קלט. אני זוכר שבסביבות 5 בבוקר טל
התחילה לבכות, אני זוכר כמה זה שבר אותי.
קמתי אליה, כולם אמרו לי עזוב אותה תן לה כמה רגעים, הסתכלתי
עלייה כמה שניות בוכה, לא יכולתי לסבול את זה, הלכתי לאיזה
חנייה של בית פרטי והתחלתי לתת אגרופים בכל הכוח לקיר ואז
התחלתי לבכות, כל הזמן הייתה לי בראש התמונה של טל בוכה. לא
יכולתי לסבול את זה.
אני חוזר אני רואה את תום וטל מתחבקים והיא עדיין בוכה, הפנתי
את הראש שלי לכיוון השני לא יכולתי לראות את זה.