ותמיד אתה אומר לעצמך
כאילו שזה ברור מאליו,
שברגע שבו תרגיש מאוים
תגיד לעצמך 'עכשיו!'
ומבלי לחשוב יותר מדי
מבלי לערב שיקולים אחרים
תלחץ על הכפתור האדום ותברח
מהמקום שבו מתים.

בחדשות של ארבע עשרים וחמש
המהדורה הרגילה המיוחדת
אתה חוזר ואומר לעצמך
'אני אנהג אחרת'
ובלב שלם אתה ממשיך לחשוב
כאילו שזה ברור מאליו,
שברגע שבו תרגיש מאוים
תגיד לעצמך "עכשיו".

וגם כשאתה יושב בפנים
והוא - שני כסאות לפניך
לפתע זה נראה מגוחך למדי
ואתה חושב: 'נו בחייך'
ופתאום אתה כבר לא כל כך שלם
הרי 'הסיכויים כל כך מזעריים'
למה להיות כזה פחדן?
עוד שלוש תחנות יורדים.

'אמא' מופיעה על צג הסלולרי
המזיע בכף ידך
אתה עונה ומקשיב למשפט הקבוע
'הי מתוק, מה אתך?'
'הכל טוב' חנוק מתגלגל מפיך
אתה יודע שלא תחזור
'אני עסוק, נדבר בבית'
את המשפט הזה היא תזכור.