[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שחר אור
/
אף מילה על א.

כל יום רביעי סלסה על החוף, או אולי היא אמרה, כל יום שלישי
טנגו על החוף, אני רץ במהירות אחידה, לשוני משתלשלת מלחיתה
זיעתה, כל הערב אץ על החול החם, צריך להתאמץ לחפש ולמצוא, רגלי
דוהרות מתחתי מרוצתן, פרוותי אל גבי לחוצה מרוטה, רק למצוא את
החוף ואליה לשטוף, זו חצי מנוסה מחפש הקלה, מתנה צערי מחפש את
אושרי, אל החוף על החוף, צעדי שוב חוזרים.

עוצר.

במרחק אני רואה אור מופץ משרשרת נורות צבעוניות מתנדנדות ברוח
מערבית, מנסות להתחרות בדמדומי שקיעה אחרונים משרות עצבות
ריקנות מול שמים מתכהים אובדנם השמש החסרה להם, או אולי זו
עצבותי שלי מול חסרוני שלי. נשימתי כבדה ועורי מנסה להדבק אל
ראותי שוב ושוב מתרחק מתקרב מחפש את האויר שאזל לו אחרי שעות
של חיפוש עקר, אולי כאן הוא המקום אולי כאן אוכל למצוא אותה?
מאחורי מסך הנשימות אני מבחין במוסיקה לטינית ורואה אשה בודדת
רוקדת על רצפת הבטון, מלצרים סביבה מגישים כוסות יין לשולחנות
בהם לא יושב אדם.

אני מתקרב אליה מתלבט האם זו היא ואיפה חוג הריקודים שדיברה
עליו, מביט בשמלת המיני השחורה הקצרה שהיא לובשת ודמי מואץ.
שמיעתי מתחדדת עיני בורקות ואני יכול להריח את תאוותם של
המלצרים כשהם מביטים בה מחוללת בעינים עצומות. אני שם נפשי
בכפותי ועולה על הרחבה ניגש ישר אליה ועובר מתחתיה, זנבי מלטף
אזורים נסתרים שבין ירכיה ואפשר לשמוע אפילו מבעד למוזיקה
הרועמת את נשימתה החטופה. היא פוקחת עינים ואני חולף שוב לידה,
הפעם מחכך בה את גבי ודוחף את ירכה רומז לה על רצוני בליטוף.

היא מעבירה בפרוותי יד בעלת אצבעות ארוכות, לא עונדת טבעות על
אף אחת מהן. היד שלה מעבירה בי צמרמורת של עונג מראש ועד זנב,
ואני מותח את צוארי כדי לחוש את העונג יותר בבירור. מבט קצר
מגלה שהיא גם עצמה את העינים. כן יש לפרווה שלי השפעה כזו על
נשים, לחוש את כל העור שעל כף היד בכל העצבים ביחד, ליטוף כולל
עד תום. היא נאנחת ואני מנצל את המצב ובורח מידה המלטפת וחודר
אל בין רגליה נעמד שם ומצפה להענותה.

משתאה היא נענית לעונג שזורם אליה משטח הפנים שבין ירכיה ובין
הפרווה הקצרה המשיית שלי מלטפת אותה בחלק הפנימי של הירך של
השוק, היא מכווצת את רגליה לתפוש את העונג יותר חזק, וזה הרגע
שבו אני מתחיל לרוץ והיא על גבי אוחזת את עורפי שלא ליפול. אני
רץ מהר לנצל את הרגע לשאת אותה למקום שבו לא תוכל עוד להתחרט
שלא תוכל עוד לברוח, ואחיזתה מתהדקת היא כבר לא מרוצה יותר היא
מפחדת ממה שאני גורם לה.

אני יכול להרגיש את רגליה על צדי גופי ואני יודע שהתנועות
הקצובות של גופי הדוהר תחתיה מכניסות אותה לריתמוס שמימי והיא
לא תוכל לעמוד בזה לאורך זמן, גופה מתלהט למולי ונשימותיה כבר
לא מפוחדות. מאט ועוצר והיא יורדת ממני באי רצון ומתרחקת מעט.
נעמד על רגלי מביט בעיניה ומתחיל לפשוט את פרוות הפנתר, אויר
הלילה צונן ואולי הרעידות שבי נובעות גם מפחד, הרי מתחת לפרווה
אני רק איש וגם זה בקושי, חלש קטן וחסר אופי. היא מתקרבת אלי
ומניחה כף יד שלמה על חזי החלק אצבעות ידה השניה מחליקות על
שפתי מביטה אל שתי עיני בריכוז מוחלט ואומרת לי שאני יפה וחכם
וחמוד. לא אשה, זה לא עובד ככה, אני לא מאמין כשמחמיאים לי
בצורה כזו, אני עונה לה, אבל מרגיש איך כוחותי שבים אלי ואני
גדל ומתחזק למולה והופך להיות האיש שרצתה- האיש שבחרה בו.

פנתר, תוציא את הזנב שלך מבין הרגלים שלי, היא אומרת ועדין
מביטה אך ורק בעינים שלי. זה לא הזנב שלי נסיכה, אני מחייך
אליה, שכחת שהכרזתי שאני פושט את הפרווה שלי לעד? ואתה שכחת
שאני אשה ולא נסיכה היא עונה, מניחה אצבע אחת דוקרת על החזה
שלי ודוחפת אותי ליפול על החול החם והיא אחרי אני בולם את
נפילתה בגופי.

היא מעבירה אצבע על הלחי והסנטר שלי, ואז מושכת באוזני יא
מסטול היא אומרת וצוחקת פרועה מרככת את כולי למעט מוט קשיח
שצומח בינינו. אז אתה חובב נשים היא שואלת, ואני עונה באדישות
שלא, רק נסיכות עושות לי את זה ומתרומם כדי לקום, אבל היא
דוחפת אותי שוב אל החול ומצמידה את שפתיה לשפתי ויש להן טעם כל
כך מתוק שאני רוצה לשיר לה שיר.

זהו סיימת, אני שואל כשהיא עוצרת לנשימה ורואה את המבט המאוכזב
שעל פניה. היא תוהה מה עכשיו יקרה ואיך זה שהפעם לא לכדה אותי
כמו שלכדה אחרים לפני הרי נראיתי כל כך להוט. היא נותנת לי
להתרחק והמבט בעיניה מתקדר משניה לשניה עד שאני לא יכול יותר
וחוזר אליה והפעם מפיל אותה לארץ ומכביד עליה, אני קובע את
החוקים כאן ברור? ברור היא לוחשת, ושנינו יודעים שהיא משקרת
ואני אעשה בדיוק מה שהיא תבקש גם כשהבקשות שלה מנצלות אותי
למטרות זרות.

ושנינו יודעים בברור מה הגוף שלה מבקש עכשיו, הרגלים שלה
נכרכות סביב האגן שלי והיא מרימה את העכוז שלה מהרצפה מבקשת
רחמים ושחרור. אני מנתק את הלפיתה ומרים את הרגליים שלה עד
שירכיה נשענות על כתפי ומפתח חצאית המיני פרוש למול פי. היא
טומנת את ראשה בחול, וידיה לצדי גופה אוחזות חופנים של חול
מתעוותות, היא נאנחת ואני עוד לא נגעתי בה. שולח לשון אל
התחתונים הדקים שלמולי ומרטיב אותם מעורר בה רצון אדיר לדעת
עוד ועוד ממני היא מתפתלת אבל הפוזה ההפוכה הזו לא מאפשרת לה
לברוח והידים שלי מגיעות עד לשדים שלה ומתחילות בתנועות
סיבוביות קלות.

בוא אלי היא קוראת ושולחת אלי ידים מלאות בחול, אני מפשיט ממנה
את התחתונים ומקרב אליה את הזין שלי, מתגרה בה לחדור או לא.
היא מתמתחת אלי כל פעם שאני מתקרב ושרירי הירך שלה מתכווצים
מעט, וכשאני מתרחק היא מתמתחת עוד כדי להמשיך לגעת בי
וציפורניה נוזפות בי שריטות עמוקות. קשה לי להתאפק עוד ואני
נכנס לתוכה לאט, מרגיש איך כל החום שלה עוטף אותי בהרגשה של
קבלה ורכות.

אני מתחיל לומר לה דברים רכים, והיא מהסה אותי. שקט, אף מלה
עכשיו על א. היא אומרת לי. ואז אני מדבר אליה בשפה של גוף,
והזין שלי שאומר לה כמה הוא מאושר לראות אותה מדבר אליה בשפה
שרק עור חשוף יכול להבין. והיא עונה לי בהמהומים שהופכים
לצעקות ככל שהעור החשוף בינינו מתלהט מחיכוך יצרים מסוככים
ובשקט שאני שומע בין האוזנים שלי אפשר לראות ניצוצות של אלוהות
קרבה והאלה שלי עכשיו מטלטלת לרגלי ומגיעה איתי לבקר בשמים
ביקור קצר של שמחה כשאני משאיר בה זכר למעשה בראשית דרך גבר
בעלמה.

פיצוצי העונג הצבעוניים פוסקים ומשאירים רק סימני עשן אחרונים,
ואני נוחת לידה ומחבק אותה כולה רועדת. אני נשען על המרפק
ונותן לה נשיקה ואז אומר לה מאד ברצינות, כשאת במיטה שלי אל
תדברי על א. והיא עונה כמעט מיד כאילו ידעה מה אומר לה מראש,
אבל כאן זו לא המיטה שלך וזורקת עלי חופן של חוף. אני עושה את
עצמי מסכן מנער שערותי ומרעיד סנטרי ושנינו פורצים בצחוק. כמה
כיף לשקוע בחיבוק שלה לעצום עינים ולהרגיש מוגן מהעולם.

(2000)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תעשה שמיניות
באוויר ולא תקבל
תוכנית מאיתנו

מנכ"ל ערוץ 2
עושה את טעות
חייו עם דליק
ווליניץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/5/01 1:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחר אור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה