אחרי שמוקי מת ידעתי שאין אלוהים, כי אם יש אלוהים אז איך הוא
נתן לכלב כמו מוקי למות. מוקי היה הכלב הכי טוב בעולם, כמו
הכלבים האלה בסרטים שכשרוצים לשחק אתם הם תמיד מקשקשים בזנב
רצים וקופצים, וכשאתה מרגיש בדאון הם יודעים איך לבוא אליך
בשקט ולתת לך ללטף.
ביום שמוקי מת הלך לי מצוין בבית הספר, אני היחיד שקיבל מאה
במבחן סוף הסמסטר במתמטיקה בכל השכבה ושירן הסכימה להיות חברה
שלי. כשחזרתי מבית-ספר הביתה ראיתי את מוקי מהצד השני של
הרחוב. קראתי לו והוא טס אליי, פתאום מאמצע שום מקום הגיעה
מכונית בשיא המהירות, היא אפילו לא נעצרה אחרי שהיא פגעה בו.
כשהגעתי אליו הוא עדיין נשם, אבל רק לדקה.
לפני שהלכתי לבית ספר יום אחרי זה הורדתי את הכיפה כי בשבילי
כבר אין אלוהים. כשהגעתי לבית הספר המורה שאלה אותי למה אני לא
לובש את הכיפה שלי. אמרתי לה שאני כבר לא מאמין באלוהים בגלל
שהכלב שלי מת. היא אמרה לי שבתנ"ך יש סיפור על אדם שנקרא איוב
שהוא אדם מאוד מאמין ולמרות שקורים לו הרבה דברים רעים ומתים
לו הילדים הוא בכל זאת נשאר מאמין. אמרתי שגם היא וגם איוב
יכולים ללכת להזדיין כי אם היה אלוהים אז הוא לא היה הורג את
הכלב שלי.
אחרי שיצאתי מריתוק אחרי הצהריים בגלל הדברים שאמרתי למורה
חיכו לי בחוץ יוסי, שהוא הילד הכי חזק בשכבה, וכל מיני ילדים
אחרים מהכיתה. יוסי אמר שאני כופר ובשם אלוהים מגיע לי עונש.
כול הילדים נתנו לי מכות, ירקו עליי וקיללו אותי. כשחזרתי
הביתה אמרתי שנפלתי במדרגות.
יום אחרי המכות כבר לבשתי שוב את הכיפה, אבל בלב לא השתניתי.
אחרי שנה אימא של יוסי מתה, סמי-טריילר התנגש בה חזיתית.
בהלוויה ניגשתי אל יוסי ובשקט אמרתי לו :"אדוני נתן אדוני לקח
יהי שם אדוני מבורך".