אלו המילים האחרונות שאכתוב,
ניסיתי,
באמת שניסיתי לרצות אותך,
אבל עכשיו אני כבר מבין,
שיש מדי בראשך.
מה שאת צריכה,
זה מישהו שיחמיא לך,
אני מוכן לעשות זאת,
אבל באיזה מחיר?
אחרי הכל,
אני כבר לא צריך ממך כלום.
את כל כך סבוכה,
שהפכת להיות רק כעס גדול,
או מבוכה קטנה.
גם אחרי פיוס,
ישנה מידה קטנה של טינה,
השנאה אינה נגמרת,
בשכוח המלחמה.
אם את כבר מחליטה לחשוב,
אל נא תחשבי על הסיבה,
למה אנשים לא אוהבים,
אחד את השני?!
חישבי למה בני האדם,
אינם אוהבים את עצמם,
אולי אז תתחילי גם את לאהוב,
בעצמך.
אם יש לך משהו לאמר,
אני פה,
ממש כאן,
מעבר לפינה,
קחי את זה בקלות
ואל תתגרדי יותר מדי,
אין דבר שאוכל לתת לך,
מלבד הפשטות,
אין דבר שאוכל לקחת ממך,
מלבד האשמה.
הרי קשה לקחת או להעניק הרגל. |