את מתרגשת. לא כל יום בחורה מגיעה לגיל 20. את יושבת על כיסא
הכבוד עם זר על הראש ומחכה בשקט לאורח הראשון.
אפית בעצמך את העוגה ממתכון שמצאת בספר הבישול הישן של אימך.
כל ערבוב של הבצק גרם לך להזיל דמעה כשנזכרת בימי ההולדת שהיא
הכינה לך לפני האסון. השקעת את כל כולך בעוגה הזאת. אפילו שמת
סוכריות צבעוניות יפות כאלה למעלה וציירת "מזל טוב" ושמת
קישוטים בצורות של דובים ולבבות. 21 נרות נעצת. ולא סתם נרות,
הנרות היפים האלה המסולסלים עם כל מיני צבעים. העוגה מוכנה
במרכז השולחן ומסביבה כל הממתקים, הביסלי והבמבה שסידרת
בצלחות. ליד השולחן סידרת כסאות. מספיק כסאות לכל האורחים וכמה
כסאות ספייר בשביל אורחים לא צפויים. כמובן שליד כל כיסא הכנת
צלחת עם מזלג ומפית וסידרת יפה יפה. על כל כיסא יש כובע ליצן
עם שפיץ.
אתמול, כשעשית קניות, בחרת את הבלונים הכי יפים שהצלחת למצוא.
כשהגעת הביתה כבר התחלת לנפח אותם. בלונים בכל צבע שקיים עם
כתוביות "מזל טוב" ובצורות מיקי מאוס או כל מיני צורות משונות.
חלק מהבלונים היו כל כך קשים לניפוח שכמעט התעלפת. אבל בסוף
הצלחת לנפח את כולם וכיסית את כל קירות הבית בבלונים וקישוטים.
עכשיו, כשאני נזכר בזה, אני מבין למה הלכת חצי שנה לקורס ניפוח
בלונים. זה היה כדי לעשות צורות מהבלונים הארוכים האלה. ובאמת
השקעת בהם. כל מיני ג'ירפות וכלבים ואפילו אחד שדומה לך.
שבוע לפני היום שלך כבר דאגת שכל מי שאי פעם הכרת ישמע על
המסיבה וגם איימת עליהם (בצחוק כמובן) שבלי מתנה הם לא
נכנסים.
השעה שמונה בערב ואת יושבת לך עם הזר על הראש וחיוך מרוח על
פנייך. הסכין שהכנת לחתוך את העוגה מונח לידך. כל רגע הם
צריכים להכנס ואת כבר לא יכולה לחכות יותר.
ב- 2:30 הגעתי. מצטער. רציתי להתקשר אבל הפלאפון שלי נפל
לשלולית והתקלקל. כשהגעתי מצאתי אותך עם הראש נח על השולחן
והעיניים עצומות. נתתי לך נשיקה רכה על הלחי. הרמתי אותך
בעדינות ונשאתי אותך למיטה. שם השכבתי אותך וכיסיתי אותך
בשמיכת הפוך הסינטטי. חזרתי לסלון כדי לסדר אותו. עכשיו
כשהסתכלתי עליו ראיתי שהוא מסודר כמו שסידרת אותו. הכל היה
במקומו מוכן לקראת האורח הראשון. העוגה היתה שלמה חוץ מנקודה
בצד שנגרמה על ידי אצבע שובבה.
זיעה התחילה לכסות את המצח שלי. הרגשתי שהידיים שלי רטובות
וכשהסתכלתי עליהן ליבי החסיר פעימה.
רצתי לחדר השינה וגיליתי שהשמיכה היתה עכשיו ספוגה בדם בשתי
המקומות בהן נחו הידיים שלך... |